המרתון הראשון שלי (טבריה 2016) [שרון פרל-אולשוונג]
תקציר הארועים:
מאי 2015 מסיימת חצי איש ברזל.
סוף אוגוסט, לאחר 3 חודשים בלי אימונים, עם כ-10 ק"ג תוספת משקל, נרשמת למרתון טבריה ורצה 16 ק"מ (סובב עדה) כדי להניע את התהליך.
חווה אלברשטיין מלווה אותי כשהשיר שמתנגן לי הכי הרבה בראש הוא בוא ניסע לטבריה:
רצה את התוכנית ברחבי הגלובוס לפחות רבע ממנה בחוף המזרחי בארהב.
8.12.15 מבינה שבעוד חודש אעמוד על קו הזינוק במרתון טבריה:
משלימה ריצה מסכמת על המסלול בטבריה ו-3 שבועות של טייפר.
בוקר המרתון גשם מטורף אבל למי איכפת.
אז מה צריך בשביל לרוץ מרתון?
ספרטאית משוגעת, מאמן מקצועי ומשוגע, אישה אוהבת וחברים תומכים
תמונות המרתון שלי:
הקדמה:
קצת אחרי שהשלמתי מספר טריאתלוני ספרינט ב-2013 ונחשפתי לעולם המדהים של המרחקים הארוכים, נרקמה בליבי תוכנית חומש שאבני הדרך הן טריאתלון ספרינט, טריאתלון אולימפי, חצי איש ברזל, מרתון ואיש ברזל.
לפני שנתיים ליוויתי על האופניים את סיגל גבע במרתון טבריה, היה ארוע מדהים, המון רצים מהקבוצה ריחפו על המסלול, ואז גמלה בליבי ההחלטה שהמרתון שלי יהיה מרתון טבריה.
וכך לאחר שהשלמתי את חצי איש הברזל במאי 2015 היה ברור לי שהמטרה הבאה היא טבריה 2016.
ביוני 2016 ניסיתי להיכנס למסלול חזרה אחרי חודש וקצת בלי אימונים ללא ההצלחה, הנסיעות הרבות לחו"ל (שבוע לפחות בחודש) המשקל שהצטבר והחיים כמו שאומרים (תמיד טוב שיש את מה להאשים) הביאו אותי לכך שהמשכתי לא לעשות כלום (חוץ מלעלות במשקל).
אבל מטרה זאת מטרה ואני לא מוותרת , אוגוסט מגיע ודליה מעודדת אותי לחזור לאימונים, אני נרשמת לטבריה, מתלבטת עם חברה מדהימה, עדי דוד, האם להתאמן לבד או בהנחיית צפריר, יודעת בלב שמאמן הוא הדבר הנכון אבל חוששת לא לעמוד בתוכנית, באחת השיחות עם עדי היא זורקת לי שבשביל טבריה צפריר רוצה שבסוף אוגוסט הרץ יהיה מסוגל לרוץ את סובב עדה (16 קמ של גבעות מתגלגלות).
הדרך:
שבוע אחרון של אוגוסט , אני מתקשרת לצפריר ומעדכנת אותו שנרשמתי לטבריה, שואלת האם יהיה מוכן לאמן אותי, כשצפריר שואל איך אני מבחינת ריצה אני לא בדיוק מפרטת (לא בטוחה שאם הייתי אומרת שרצתי ממאי עד אוגוסט בערך 30 קמ מצטבר ועליתי 10 ק"ג) זה היה מסתיים טוב.
סיכמנו טלפונית שאצא בשישי לריצה ארוכה ואחר כך נחליט. יצאתי רצתי את סובב עדה…. סימסתי לצפ ויצאנו לדרך. כששוחחנו בטלפון צפ אמר שבשביל מרתון צריך שני משוגעים אז מצאתי את השני. כשנשאלתי מה הזמינות שלי לאימונים עניתי שלוש פעמים שעה במהלך השבוע וארוכה ללא מגבלה בשישי. ביקשתי תוכנית שתאפשר לי לרוץ את המרחק ללא מטרות של קצב. 6 שעות למרתון נראו לי אז מטרה נשגבת.
התוכנית הגיעה, מחזור אימונים שני למרתון טבריה – חיוך דבילי נמרח על פני, הריצה הכי קצרה הייתה של 12 ק"מ, סמסתי לצפ שאני מעריכה את האמון אבל מעולם לא רצתי 12 ק"מ בשעה, והוא ענה שגבולות צריך למתוח.
שבוע לאחר מכן טסתי עם המשפחה לארצות הברית במסגרת העבודה ואת כל החודש הראשון רצתי בחוף המזרחי, כל פעם במקום אחר, לא היה קל אבל העידוד והתמיכה שקבלתי מדליה ומרז (הבת שלי) שגם יצאה איתי לחלק גדול מהריצות והודעות הווטס-אפ מצפריר של מה קורה ואיך הולך לא נתנו לי לוותר. זהו אני בדרך – התחלתי להקפיד על תזונה, המשקל ירד לאט והאימונים נכנסו לשגרה.
כל 4 שבועות הגיע תוכנית – מחזור אימונים שני , שלישי….. והנה יש לי בתוכנית 27 ק"מ, אני יוצאת לריצה ומשהו גורם לי לרצות עוד, אני משלימה את המרחק ל 30 ק"מ מסמסת לצפריר לא לכעוס עליי ואז מעדכנת שרצתי קצת יותר, החלפתי קדומת. מרגישה בנקודה הזאת שהמרתון אפשרי לא רק בראש אלה גם ברגליים.
אני יודעת שיש הבדל גדול בין 30 ל 42.2 אבל בהרגשה הפנימית שלי אני כבר שם על קו הזינוק בטבריה. היום אני יודעת שעוד הייתה דרך ארוכה שלא הייתי מודעת לה.
אני ממשיכה לטוס ולפחות שבוע בכל מחזור אני רצה ביבשת אחרת במזג אויר לא מוכר במסלול לא ידוע.
חודש השיא של ההכנה מגיע, הוא מתחיל בחצי מרתון העגור שהחימום והשחרור משלימים לי את המרחק ל 30 ק"מ , בשבוע לאחר מכן 32 על כביש הערבה כשאנחנו מלווים את רז לטריאתלון אילת, ואז 34 ק"מ בבוסטון כי יש עבודה.
זהו מסכמת 36 בטבריה על מסלול התחרות, אני יודעת שייקח לי הרבה זמן אז אני מתחילה שעה וחצי לפני הקבוצה מצטרפת לצילום הקבוצתי וממשיכה. מסכמת 36.2 אני כמעט שם.
זהו השלמתי את ההכנה, בלי פציעות אם הרבה הנאה, נותא רק לאושש את הגוף להתרכז ולהגיע לזינוק.
אמצעי עזר:
אני יוצאת לריצות עם הנגן שלי כאשר עיקר המוזיקה היא חווה אלברשטיין , את חרותי, באמצע חיי, ועוד….. אלה השירים שמלווים אותי צעד אחר צעד.
אני רצה עם שעון TOMTOM , שמצליח להסתנכרן לסטרבה, ומשם מעלה את הריצות ל פייסבוק, מקבלת המון תמיכה ומהחברים שמעודדים, אבל מבינה שאם אני לוקחת את האימונים ברצינות צריכה לחזור לגרמין, רוכשת גרמין 920 ואני חזרה בקונקט, צפריר מרוצה והאמת גם אני.
לאורך כל ההכנה כשאני בארץ מקפידה על עיסויים אחת לשבועיים שעוברים לפעם בשבוע כשהעומס עולה, אין מה לעשות זה עוזר, מגלה ששחיה היא השחרור הכי טוב, מקפידה לשחות עם כפות כדי לעבוד טיפה עם הידיים.
המרתון:
הכל כבר מוכן. נשאר רק לרוץ ואז מתחילה מערבולת מזג אויר, יהיה חם, יהיה קר, יהיה גשם. המצב מטורף וככל שמתקרבים מתברר שהולך להיות גשום באופן קיצוני. שום דבר לא יעצור אותי, אין לי מןשג עדיין איך רצים בגשם בסערה אבל אני יודעת דבר אחד, אני על המרתון הזה לא מוותרת.
דליה רז ואני יוצאות לטבריה ערב לפני, השמים מתקדרים ויש תחושה שהתחזית תתממש, טוב יש מעיל גשם נרוץ איתו על המותניים ונלבש כשצריך.
בוקר המרתון: יש כמה רגעים של חסד, מצטלמים תמונה קבוצתית ואז מתחיל גשם, לובשת את מעיל הגשם והכפפות. הגשם מתגבר ואני מבינה שמעיל הגשם לא ירד ממני כל הריצה. נכנסת למשפך הזינוק עם מטריה שבורה שנועדה להשמדה. מבול. הכביש הופך לנהר זורם, נזכרת בפוסט שציין כי אין טעם לנסות להשאיר את הרגליים יבשות הן במילא ייירטבו, זורקת את המטריה ויוצאת לדרך.
רצה דרך "נהרות המים", הנעליים רטובות לחלוטין, אבל כלום לא משנה. מרתון טבריה יצא לדרך וכמו שנאמר התחלתי ולכן אסיים. מקפידה לרוץ בהתאם לתוכנית שלי, הקצב שתוכנן הוא 8 ק"מ בשעה – לאט אבל בטוח. בקמ השמיני פוגשת את עדי, אורית ויפתח מהקבוצה שמחרפים נפשם בגשם רק כדי לחכות לי, לעודד אותי ולצלם, כיף גדול שהייתם שם בכלל לא מובן מאליו. ממשיכה רואה כבר את הרצים בדרך חזרה יודעת שהראשון יסיים לפני שאגיע לחצי הדרך אבל למי איכפת, פוגשת את מיכל צור-הספל שמלווה ומעודדת אותי מספר דקות וממשיכה. ממולי עובר הפלאטון של סאב שלוש, ארנון שץ מעודד אותי ואני שמחה בשבילם. לפי החשבון שלי הם יעמדו ביעד שלהם.
ליאור כרמון חוצה את הקווים בדרכו לזרה נותן חיבוק ומילה טובה איזה כיף של קבוצה, הגשם לא מפסיק לפעמים נחלש מעט ולפעמים מתגבר עד שאני לא בטוחה האם זה גשם או ברד, אבל למי איכפת, מרתון טבריה , אני כאן.
החצי הארוך עבר הסתובבתי ואני בחזרה. רוח פנים מצטרפת לגשם, ממש חגיגה, לא נלחמת ממשיכה להנות. רוח, גשם מזג אויר מטורף באוזניה חווה אלברשטיין שרה לי …. "בוא ניסע לטבריה". אני מחייכת, נסעתי. שמח לי בלב, הגשם והרוח לא מפריעים. אני מתקדמת, חוצה עוד שטיח זמנים יודעת שדליה ורז עוקבות אחרי ההתקדמות שלי ומחכות לי בסיום, מצפה לראות אותן, רז מתכננת לרוץ איתי בסוף, הראש אומר שלא צריך כי יש גשם וחבל שירטבו אבל הלב מאוד רוצה לפגוש אותן.
הק"מ ה36 עובר… בראש מהדהדות המילים של צפריר המרתון מתחיל בקמ ה 37. מורידה את מעיל הגשם והכפפות. אני ממשיכה. חלפו להם כבר קצת יותר מ-39 ק"מ אני מרגישה מצויין רז ודליה מופיעות, איזה כיף. כמה תמונות תוך כדי ריצה ורז מצטרפת אליי ומדרבנת להגביר מהירות, ואני מגבירה (לא מספיק בשבילה אבל בכל זאת). שער הסיום כבר לפני, צפריר מחכה לי בצד מושיט יד ומחייך.
סיימתי. אני מרתוניסטית. מניפה ידיים ומיכל שלו מצלמת תמונת ניצחון מדהימה – 5 שעות ו 24 דקות לפי הגרמין. 42.2 ק"מ הושלמו בהנאה גדולה שקשה להסביר במילים, מקבלת חיבוק אדיר ממיכל, פוגשת את יוסי שסיים את המרתון שעה לפני.
המטרה הושלמה זוכה לחיבוק ונשיקה של גאווה מדליה שבלעדיה לא הייתי מצליחה.
רחלי, אורלי ועודד מופיעים לברך לא מובן מאליו, איזה קבוצה מדהימה.
לא נשארו מדליות, ישלחו בדואר.
אני מרתוניסטית ואני כבר חושבת על הפעם הבאה.
תודות:
לאישה שבחיי שבלעדיה כל זה לא היה אפשרי דליה פרל אולשוונג- אוהבת אותך.
למאמן האדיר שלי, שהולך איתי כנגד כל הסיכויים – צפריר גולן, אין לי מילים להודות על האיכפתיות התמיכה והמקצועיות.
לחברה היקרה מיכל שלו שנמצאת שם תמיד תומכת ועוזרת ומבינה- המון תודה מיכל יקרה.
לחבריי קבוצת Tsaff&Go שקבלו אותי בזרועות פתוחות לתהליך למרות שהקצב שלי הוא אפילו לא זנב לשועלים.
לחברים יקרים שעודדו ותמכו, רחלי , זבל'ה, הראלה, קרוליין, עודד, סיגל ועוד המון שתמיד יודעים לתת מילה טובה ועידוד.
Related Posts
מרתון בוסטון 2018 →
סיכום תחרות – מרתון וינה 2017 →
סיכום תחרות – מרתון רוטרדם 2016 [ליאור כרמון] →
רצו להגיב