מסכמת למרתון ירושלים [ארנון נהיר]
סוף השבוע הגיע. בתוכנית ארוכה לקראת מרתון ירושלים. האתגר – למצוא מישהו לרוץ איתו…
אחד בברצלונה, 2 באולטרה של פרוספורט, 2 עובדים ואחד שהיה לצידי בכל ההכנות לטבריה אבל מאז שכח מה זה לרוץ… בלית ברירה, החלטתי לרוץ לבד בחושך בלי סוודר (נו טוב.. באור, בלי סוודר, אבל לבד…).
לפני שבועיים רצנו מכרכור לחורשן וחזרה, ריצה לא קלה של 30 ק"מ. החלטתי הפעם לצאת מגבעת עדה (לוותר על 9 ק"מ שטוחים) ולהאריך את הריצה ל-35 ק"מ.
6:07 – יוצא לדרך. 6 ק"מ "חימום" עד למרגלות החורשן ואז מתחילה הריצה באמת. התכנון – לטפס על החורשן ממערב, מדרום, ממזרח ומצפון. הריצה נעימה ובקצב רגוע. פה ושם רוכבי אופניים עם השאלה הרגילה "איבדת את האופניים ?".
7:30 – טלפון, על הקו שלומי (ההוא שכבר בקושי רץ). אתמול כשהתקשרתי לבדוק אם הוא רוצה לרוץ הוא הבטיח לחזור אלי והנה הוא חוזר… שיחה קצרה והוא מודיע שהוא לוקח כיוון לעמיקם. חשבתי שיקח לי 20 דקות להגיע לעמיקם, בפועל הבנתי שאהיה שם מוקדם יותר, אז עשיתי פעמיים את העלייה מדרום וירדתי לכיוון עמיקם לחכות לשלומי.
7:55 – יוצא עם שלומי להמשך הריצה. אני אחרי 18 ק"מ והוא רענן… לוקחים כיוון לעליה המזרחית לחורשן. החבר הוירטואלי שקודם היה רחוק, סוגר פערים. אבל מה איכפת לי.. יש איתי חבר אמיתי !.
יורדים מזרחה וטועים קצת בדרך. האמת לא טעינו. אבל התכנון היה על פי תצ"ל ולא הבנתי שיש ירידה בלתי אפשרית (כנראה שבאולטרה של פרוספורט היא אפשרית…). מאריכים קצת ומגיעים לעליה הצפונית הקשה. 5 רוכבי אופניים עוקפים אותנו. אני אומר לשלומי שאין מצב שהם מגיעים לפסגה לפנינו… וכך אכן היה.
בפסגה מתחילה דילמה, האיסוף של שלומי והטעות הוסיפו כ-6 ק"מ לתכנון. לוקחים כיוון מערב ובשלב מסויים אני שולח את שלומי לרכבו (בעמיקם) והוא מחכה לי על הכביש בהמשך הנתיב שלי כדי שלא אצטרך לסגור 41 ק"מ עד לרכבי.
בסיום – 36.3 ק"מ בקצב 5:58. התוכנות חלוקות בינהן כמה טיפסתי…המספרים נעים מ-350 מטר ועד 1140 מטר. הגוף מרגיש שהמספר הגבוה כנראה נכון.
הסיפורים מהרי ירושלים גורמים לי לחשוב שמצד אחד שלחתי חברים לבד לקרב… מצד שני בחרתי באולטרה הנכון…
עוד 3 שבועות מרתון ירושלים…
שמת לב שרצת וציירת רקדנית עם שלושה לבבות?