שנת שמיטה – סיכום [ארנון נהיר]
סיכום שנת שמיטה…
גם השנה אני רשום למרתון טבריה. אבל השנה לא היתה שנה רגילה, זו היתה שנת שמיטה. אז רגע לפני המרתון החלטתי לסכם את שנת השמיטה. מה זה שנת שמיטה אתם שואלים ? בשביל זה צריך לחזור קצת אחורה…
קוראים לי ארנון ואני מרתוניסט. איך אני יודע ? שאלה טובה. כשהתאמנתי למרתון הראשון שלי ב-2009 אמר לי חבר שהשאלה אינה אם ארוץ מרתון אלא האם אהיה מרתוניסט. כלומר, האם יהיו מרתון שני, שלישי ועוד. אז כן, היו. מרתון שני, ושלישי, ואתגרים והגשמת כל שאיפה בתחום הריצה שהיתה לי (כמעט). והיתה גם עבודה חדשה. ופתאום נהיה קשה לקום בבוקר ולרוץ.
אני לא זוכר איך, מתי, איפה ועל ידי מי זה נאמר לראשונה אבל באפריל יצאתי ל"שנת שמיטה". שנה בה אין מחוייבות, אין מרתון על הראש, אין יעדים, רק לרוץ כשבא לי. הכל כדי שיהיה לי חשק לרוץ שוב מרתון.
לרוץ בעולם
התברכתי בעבודה ששולחת אותי לחו"ל. לצערי קצת יותר מידי. לצערי השני זה שהיעדים הם מדינות חמות באסיה.
במסגרת שנת השמיטה רצתי בכל מיני מקומות במזרח. זה לא היה פשוט. להצליח להכניס בלו"ז של יום עבודה גם ריצה משמעותית בחום של כ-30 מעלות ולחות של 1,000% זה לא פשוט.
רצתי עשרה ק"מ על הנהר בסינגפור
רצתי בגרמניה ביער השחור (ד"ש מכיפה אדומה)
רצתי ברומא
רצתי מספר פעמים בפארק בבנגקוק (סיבולת ואפילו אינטרוולים).
רצתי על החוף בגואה
ואפילו רצתי בפיליפינים (El-Nido, Palawan). התכנון היה לרוץ 26 ק"מ אבל זה היה בעייתי ב-30 מעלות, גשם וקלקול קיבה…
לרוץ בארץ
אחד הדברים הכיפיים בניטרו הוא שיש לנו קבוצת עבודה. קבוצת העבודה מאפשרת לך להתאמץ באימונים עם עוד מישהו בקצב שלך ובהמשך היום להעביר דאחקות בווטסאפ… עד אוקטובר עוד רצתי עם הקבוצה. אז נכון שהם היו בזון 4 ואני בדופק מירבי, ונכון שהם שמרו על הרגליים אוני הייתי על הקצה, אבל רצתי איתם !
וגם נרשמתי למרתון טבריה. למה ? כי זה מה שעושים בסתיו וכי אני לא יודע לעשות משהו אחר בינואר…
ואז הגיע סוף אוקטובר ונעדרתי המון מהאימונים והתחילה עונת המירוצים.
את מרוץ אייל עוד שרדתי ובמרוץ העגור הפתעתי את עצמי בגדול. אבל היה ברור שבלי להתאמן אי אפשר להגיע להישגים.
בבית שאן חשבתי לרוץ "בשביל הכיף" בקצב שעשיתי את המרוץ לפני מספר שנים. סיימתי אותו מפורק 5 דקות לאט יותר.
והבנתי.
הבנתי שלרוץ 10 ק"מ זה קשה כי אתה על דופק מירבי אבל זה אפשרי.
הבנתי שלרוץ חצי מרתון בלי מספיק אימוני נפח זו משימה קשה מאוד.
הבנתי שלרוץ מרתון עם 2-3 אימונים בשבוע זו משימה מאוד בעייתית. אבל הייתי אופטימי.
הבנתי שלרוץבלי להתאמן זה כמו אישה בחודש תשיעי המנסה לעבור במרווח של 20 ס"מ. בראש שלה היא עדיין רזה ומסוגלת אבל הגוף כבר בסרט אחר…
שבוע אחרי עמק המעיינות מגיעה אורכה של 32. אני מסתכל אחורה באימונים שלי ומגלה שלא רצתי מעל 21 כבר 6 שבועות… נפרדתי מקבוצת העבודה והחלטתי לרוץ בקצב שלי. סיימתי את הריצה עם רגל כואבת אבל עם חיוך.
שבוע לאחר מכן – שבוע השיא ואני מתייצב רק למסכמת. 36 ק"מ על מסלול המרתון. רץ ומדדה לאיטי ומסיים את הריצה בקצב הכי איטי שרצתי אי פעם מסכמת…
אני מחליט להיכנס למשטר אימונים למרתון טבריה. מחלק את התוכנית ל-3 תקופות. בסיס (שבוע), נפח וחיזוק (שבוע) ושבוע של מהירות משולב בטייפר. וברצינות – מבין שכדאי לרוץ מעט יותר כדי לסיים טוב את המרתון אבל הארבע ראשי ברגל ימין שלי חושב אחרת.
שבוע מנוחה, 26 ק"מ עם עידו שעוברים בכאבים אבל בסדר.
יומיים מנוחה וריצה של שעה עם שלומי בה הרגל כואבת !
יוצא לשבוע מנוחה ובתחילת שבוע המרתון יצאתי ל-10 ק"מ כדי לוודא שאני כשיר למרתון ביום שישי. חזרתי הביתה אחרי 8 ק"מ.
לאורך השנים צברתי ניסיון, ייעצתי להמון אנשים מה לעשות ואיך. תמיד אמרתי לכולם "להקשיב לגוף". משפט די דבילי, אני מודה. מי שלא עשה איזה מרתון או שניים יכול אולי להקשיב לגוף אבל לא בטוח שהוא יבין מה הוא שומע. היום בריצה הקשבתי לעצמי. ייעצתי לעצמי את מה שהייתי מייעץ לאחרים.
קוראים לי ארנון, אני מרתוניסט והשנה אני לא ארוץ בטבריה !
דווקא בשנה כזו ?
עשיתי כל מיני אתגרים מטורפים בשנים האחרונות. לכולם הגעתי עם הכנה רצינית ולכולם יצאתי בידיעה שאני מסוגל להם, גם אם לא כל הסובבים אותי חשבו כך.
הפעם זה הפוך. כמעט ולא התאמנתי מה שהופך את האתגר למאוד משמעותי ומסוכן. מכיוון שאני אוהב לרוץ ומתכנן עוד כמה מרתונים בחיי, הבנתי שאין שום סיבה לסכן את עצמי בשביל "עוד מרתון" ולסבול לאורך כל המרתון.
אז השנה אני אהיה בשוליים. אעודד ואצפה בחברי המגשימים את שאיפותיהם.
ובשנה הבאה ?
Related Posts
מרתון בוסטון 2018 →
סיכום תחרות – מרתון וינה 2017 →
סיכום תחרות – מרתון רוטרדם 2016 [ליאור כרמון] →
רצו להגיב