סיכום מרתון ברצלונה [מיכל הספל]
המרתון השני שלי
ההכנות – לאחר שהתאוששתי (או חשבתי שהתאוששתי ממרוץ סובב עמק 33 קמ ) התחילו מחזורי האימונים לברצלונה, מריצות בשטח עברתי לכביש.
יש מעין הקלה קטנה שאתה עובר מריצות שטח לריצות בכביש פתאום הקצב עולה וההרגשה ברגליים היא שאתה "עף" . אבל בכל זאת באיזה שהוא שלב הרגשתי שהקצבים לא מתרוממים – אמרו לי "עדיין יש לך שאריות מהסובב" – יקיר .
מחזורי האימונים התגלגלו להם ואיתם השתחררתי מהסובב והקצבים בהתאם .
כל שישי נוסעת לארוכות עם הקבוצה – מגלה אנשים מדהימים, מצחיקים, מפרגנים, אוהבים ומהר מאד מקבלת את הכינוי "הפרוז'קטור" מצפ , טוב נו להתחיל ריצה ב05:30 חושך מצריים חייבים להאיר את הדרך ולו לפחות אם זה רק באור מהפנס ראש שלי.
הכל הולך חלק, מושלם ריצות ה30, 32 וה-34 (שמסתבר מאוחר יותר מהווה עבורי ה"מסכמת") הולכות מעולה על קצבים טובים 05:20 ממוצע ואני מרוצה .
מגיע השבוע שיא השבוע האחרון לפני הטייפר אני בלחץ איום איך אני מספיקה את כל האמונים הארוכים האלו על הבוקר. ראשון ושני ריצות קצרות משהו שם מציק אבל אני מתעלמת (לא בכוונה) יום שלישי טמפו 18 כלומר 3 חימום – 18 טמפו – 2 שחרור , מתרגשת בטרוף לראות אם אני מחזיקה קצב 05:00 על ה-18 פעם ראשונה שאני עושה את הטמפו הזה. (מרתון ירושליים הגעתי לטמפו 16 בלבד עם חודשיים וחצי של מחזור אימונים ) ואז……..בקמ ה-13 כאב חד בהמסטרינגס , מאיטה קצב ל05:30-06:00 לא משנה הקצב רק לרוץ אבל משהו בי אומר לי STOP אני עוצרת – 7קמ מהיעד בלי נייד – מזל שזה יום חופשי ורק יצאתי לאימון ב09:00 בבוקר , מתחילה לדדות לכוון הקניון שקרוב כ-500 מטר מהנק בה עצרתי בדרך פוגשת עובדים של חברת חשמל משאילה מהם נייד לשיחה – למי אתקשר? לאחד ויחיד (שאני זוכרת את המספר בע"פ) בעלי שיחייה –שגיא , מבקשת ממנו שיתקשר לשכנה שתבוא לאסוף אותי מהקניון.
שבוע השיא – "דכאון" כל החברה באטרף על השבוע ורק אני "בטטה" מנוטרלת בלי יכולת לרוץ, מתקשרת לצפ והוא – קרח…קרח…קרח ואני – אין מצב שאני לא רצה אתכם את המסכמת, צפ – חכי נראה , לא חשוב עכשיו, אל תדאגי, יהיה בסדר … (ואני בתוכי מההההההה יהיה בסדר אני רוצה מסכמת).
יום שישי כל החברה מתארגנים למסכמת ואני – לא – מנסה לצאת לריצה ואחרי 700 מטר נעצרת – כואב – יום ראשון שוב מנסה והפעם אחרי 2 קמ נעצרת – כואב – (מה שהכי גרוע שאני לא לומדת שוב יצאתי בלי נייד והפעם צועדת 2 קמ חזרה הביתה) החברה מתענגים על הטייפר אחרי המסכמת ואני מתייסרת עם הלא נודע.
מה עושים? צפ שולח אותי לדורון הפיסיוטרפיסט לטיפול (לפני כן מבקרת אצל יקיר והוא מפרק שם את הענינים) מצליחה לקבוע אצל דורון ומתחילים סדרת "הצלה למרתון"
ביקור ראשון אצל דורון –
לפני שמתחילים לרוץ צפ אומר לי שעה ספין לסובב רגליים קודם נראה שזה לא כואב – שעה ספין וואלה נשבר לי הת…. ולחשוב שפעם ישבתי על הדבר הזה שעות…
המעודדת – יום שישי מגיע חצי מרתון ת"א שגיא ובועז רצים ואני בצוות הוואי ובידור – נוסעים ברכבת, חברה רואים אותי לבושה (או לא לבושה) "מה קרה" "מה את לא רצה" – אנשים לא רגילים לראות אותי בצד המעודד ויש לציין שזו עבודה קשהה ולא ממש עמדתי בה בהצלחה (אין תמונות)
יום שבת צפ אומר לי נסי לצאת לשעה קל – יוצאת לשעה קל (קל זה היה אבל דיי כואב) לא הרגשת עילוי קצב 06+ כאבים ברגל – עדיין במסע אל הלא נודע – (לפני כן היה לי טסט קטן ברביעי בערב לנסות 40 דק ריצה ושם דווקא זהר האור בקצה המנהרה – אבל עמיחי דאג לחפור עוד מנהרה כך שהדרך עוד ארוכה)
יום שני יוצאת לשעה ורבע והמצב משתפר – יום שני בערב אצל דורון – קצת תרגילים קצת בדיקות, טייפינג חדש וממשיכים במסע אל הלא נודע.
יום שלישי יוצאת לריצה וWOW איזה קצב ומרגישה סבבה והחיוך וה-יהיה בסדר מתחילים לחלחל.
יום שיש כולם רצים 16 אני 21 ומרגישה מצויין לא משתוללת – קרח אחרי כל אימון וממשיכים להחזיק אצבעות.
כל אימון עומד בפני עצמו ויש איפשהו לחץ קטן מה אעשה בברצלונה …
יום הטיסה – יום חמישי נוסעים לשדה – בכביש 4 – "מי נוסע בכביש 4? " נתקעים בפקק, זבלה מעכבת את הטיסה בשבילנו ואנחנו מגיעים בזמן.
נוחתים מגיעים למלון והולכים לישון.
יום שישי – ויוה ברצלונה מתחילים סיור קטן בעיר , הרגליים מטיילות הראש לא ממש. ארוחת ערב במסעדה עם כווווולם החברה מניטרו הרצים והמלווים , קבלת שבת ויום הולדת לעמיחי. חוויה עוצמתית ביותר משפחת ניטרו במיטבה ובינתיים המאסטרו מנצח יפה על התזמורת.
יום שבת – שוב קצת הסתובביות , קפה בSTARBUCKS , מנוחה שוב!!! וארוחת ערב לפני… הרבה שתיית מים שגוררת הרבה פיפי כולל כל הלילה.
צפ מזמן לשיחות אישיות בחמ"ל (לובי המלון) אין הרבה מה לומר אצלי אין קצבים, אין תוכנית המטרה היא לסיים , צפ ממליץ לי להתחיל איתו (והפרגיות – לינה, מיכל ושרית) ואני איתו מה יש לי להפסיד.
יום ראשון – קמים בבוקר, ארוחת בוקר, שתיה חמה בחסות לינה אורית ואור-לי (תודה בנות הצלתן אותי) הדבר הבא – ויוצאים לתחתית כולם בצחוקים אבל לחוצים פחד, מגיעים ליעד צילומים לבוק של הקבוצה ויוצאים לריצת (השתנה) חימום . הדבר האמיתי מתקרב יוצאים לקו הזינוק …. 4 בנות אוחזות לצפ בחולצה שלא ייאבד לנו חס וחלילה בתוך ההמון .
מוסיקה טובה ומזניקים אותנו…..
הריצה – מתחילה עם צפ והבנות קצב 5:50 2 קמ ראשונים ומתחילה לקבל קצב ברגליים מגבירה טיפה , עצירה אחת (נשבעת) וזה רק פיפי, וממשיכה בריצה קצב טוב הרגל טיפה מזכירה לי "היי אני פה ואני מחליטה " אני קשובה לעצמי למוסיקה שאיתי ולתחושה הסובייקטיבית שלי שמלווה אותי לאורך כל הדרך.
אני רוצה לראות מה יהיה בקמ ה21 אם ארגיש טוב כמו בעמיקם אני על הגל, קמ 15 בערך הפציעה נעלמת לא מרגישה אותה אבל ה-4 ראשי מתחיל להציק ברגל שמאל כבר בקמ ה-6 .אבל אני נלחמת זה לא מה שיעצור אותי , מידי פעם פוגשת את החברה – משפ באוברג והראלה וזיו ואחכ את עמית ואחכ שוב את זיו וזה פשוט מוסיף בוסט של קצב והנה שגיא עם המצלמה ועוד פעם והנה מיקי קורא לי בסבוב של ה-21 ואני רואה את אורית באמצע ארוחת ג'ל ואת אביב וזה ממש כיף ועוזר… ואני נלחמת כל הדרך והפעם ברגליים הכבדות הקצב מעולה סביב ה-05:05-05:15 מידי פעם מאיטה כדי לא להשתולל, קמ 38 נגמרת לי המוסיקה וכבר זה לא קל אבל זה רק עוד 4 קמ וזה ממש כלום מנסה ומגבירה קצב , מרגישה נהדר , קמ אחרון הקצב כבר 05:30 לא עולה אבל דיי כבר רואים את הסוף חוצה את קו הסיום 03:50:23 זמן סופי מאושרת עד הגג , רגשות מציפים אותי , שגיא עוזב אותי ואומר לי שהוא חוזר לצלם את החברה האחרים אני משייטת לי על ענן הסיום ופתאום עמיחי מגיח אלי עד ששוב אנחנו נאבדים אחד לשני , שוב אני מסתובבת מחפשת פתאום בזווית העין אני קולטת את שגיא עושה מתיחות לשרית אני מגיעה אליהם לאט לאט החברה מתחילים להגיע …..
הסוף – זהו נגמר אני כבר חושבת NEXT שבוע עבר היה כיף אמיתי עם כולם מלווים, מלוות, רצים, רצות, מאמן אחד ובעל אחד ויחיד שתמך בי לאורך כל הדרך.
תודה לצפריר גולן שהביאני עד הלום
תודה לבעלי שגיא שליווה אותי עד לברצלונה
תודה ליקיר שטיפל בי לאורך כל הדרך ודאג להדביק אותי לפני המרתון
תודה לחברות ולחברים מניטרו שהקשיבו והיו שם
להתראות במרתון הבא
מיכל
Related Posts
מרתון בוסטון 2018 →
סיכום תחרות – מרתון וינה 2017 →
סיכום תחרות – מרתון רוטרדם 2016 [ליאור כרמון] →
רצו להגיב