נס ציונה ונפלאות הפייסר [דליה פרל-אולשוונג]
מירוצי ביניים שבדרך למירוץ המטרה היו תמיד דבר טוב עבורי. מצד אחד מירוץ שהוא לא מלחיץ במיוחד ומשמש סמן דרך ואיתות להיכן אני עומדת מצד שני לא צריך לפשל יותר מידי ומאפשר להתחבר מחדש ליעדים, להתמקד בנטו עבודה של הגוף ולפייסר… כן! הפייסר! אותם מלאכים שקשורים אליהם בלונים שלא משנה מה ממשיכים באותו הקצב ומשמשים המצפן, השעון ואבן הבוחן במירוץ.
המטרות שלי העונה הן לדעת להחזיק 10 קמ יפה ומהר. החזון הוא לרדת מ-5 דקות לקילומטר. אחרי חצי המרתון האחרון שינינו צפריר ואני את תכנית האימונים שלי ל״חזק ועצבני 2״ אימונים בנפחים קצרים יותר, מהירים יותר, אימוני עליות ותרגילי חיזוק עם ניר והקבוצה המהממת של הטריאתלון אליה הצטרפתי בחודש וחצי האחרונים.
אז הפייסרים… גיליתי אותם בחצי המרתון האחרון באייר פורט סיטי והבנתי כי זו טקטיקה מנצחת. מאתרים את הפייסר טרם המירוץ מחליפים מידע לגבי קצבים ופשוט נצמדים אליו עד כמה שניתן. איתרתי את גיל הפייסר ל- 55:00 דקות מרצי אשקלון ודרומה.
מירוץ נס ציונה מקצה 10 קמ הזנקה בתשע בבוקר. שרון המלווה האולטימטיבית הגיעה יחד עם תום שלנו בן החמש וחצי לו זה מירוץ הילדים הראשון למקצה 2.5 (17 דקות- כבוד!). תום זינק בשמונה ורבע ואני הייתי אמא גאה לילד הזה שלא משנה מה, יש לו מבערים ברגליים והוא פשוט רץ.
חימום קצר עם הראלה, פיפי סיבוב שני, ג׳ל ועוד קצת מים. צפריר הזהיר כי חם ואני כבר מטפטפת מים לגרון עוד מאתמול בערב.
אני מאד רוצה לעשות שיאישי ממירוץ העשר האחרון שלי בדיוק לפני שנה בעין גדי שם סיימתי ב 55:55, או לפחות לא לעלות מעבר… הקצב בהתחלה טוב המסלול מתחיל בעליה, אני מרגישה מעולה ונצמדת לפייסר ולבלונים שקשורים לזרועותיו.
כל קלומטר שעובר צועקים ביחד, אני בראש חושבת רק על דבר אחד: 55 55 55 צפריר אמר שאני מוכנה וסך הכל התאמנתי. ממשיכים. הקילומטר הרביעי עובר יפה, המסלול מתפתל עליות ומורדות… קצב 5:08 בירידה 5:30 ברגיל, עוברות לי מחשבות בראש איך אני עוברת את זה בקלילות, איזה כיף יהיה לראות את שרון ותום מחכים לי בסוף, גילי קידר (קבוצת ניטרו פרדס חנה) מעודדת אותי במחשבה.
בקילומטר השישי משהו מרגיש לי לא בסדר. כאב ראש עמום וחזק במרכז המצח מכה בי. חום? מכת חום בדרך? ״המנוע״ שלי התחמם? לידי תחנת שתיה, אני עוצרת ולוגמת כוס עד הסוף. רואה את הבלונים הכתומים ועליהם 55 מתרחקים. אבל ממני אי אפשר לברוח… אני משנסת רגליים ורודפת עד שמשיגה את גיל שרץ על קצב שיוט קבוע, אבל משהו כבר מרגיש מעבר ליכולת אני מאטה ומבינה ש55 כנראה כבר לא יהיה. אצטרך להשלים את הקצב בקילומטרים 8 ו 9. עוד עליה קטנה לפני הסיום, אני מתנחמת בעובדה שחמשת הק"מ הראשונים רצתי מהר וממשיכה, רואה את קו הסיום מרחוק… מתחילה לדהור ולתת all out, זהו נגמר. הגרמין מראה 56:00 .
אז כמה תובנות:
כאבי הברכיים טפו טפו שליוו אותי בשנה וחצי האחרונות נעלמו הודות לתרגילי החיזוקים והמבט קדימה ( זוכרים את ההרצאה בערב ניטרו האחרון?)
צריך עוד לעבוד ולספוג קילומטראז׳ ברגליים
להתראות בהרצליה מירוץ המטרה – אם תרצו, אין זו אגדה:)
רצו להגיב