צ'אלנג' רות 2013 – סיכום שנת אימונים [שלומי אלוס]
תסמונת הילד השני טוענת ש"השני" הוא לא ממש כמו הראשון וזכותו פחותה יותר. אתה פחות מתרגש, הציוד הינו מהילד הראשון, פחות מקפיד על החלפת חיתולים, הבגדים הושאלו מהראשון, במידה והוא בוכה, המוצץ נפל או שכואבות השיניים אז שיתגבר לבד, בילד השני כל מילה של מומחה, רופא, דודה או שכנה שבעבר עברת ישר לדום פחות מעניינת, וכן הלאה, נו אתם יודעים על מה אני מדבר. אז ככה מספר חודשים לפני התחרות חשבתי שאני עמוק בתוך התסמונת, תסמונת האירונמן השני כמובן, פחות מנקה את האופניים, הניתוחים המדעיים של המומחים לא משפיעים עלי, הכאבים ברגליים יעברו לבד, סנדוויצ' ריבה זה המזון הכי טכני שיש וחליפת השחייה הישנה והמחוררת של שואבי היא אחלה לתחרות.
עם הזמן החל תהליך של כניסה הדרגתית לתוך העניין ותו"כ מחשבות על הזמנים לתחרות הבנתי שכמו בחיים, "השני" אולי סובל מכל מיני תופעות של הפחתה במעמדו אבל התהליך והתוצאה תמיד אבל תמיד מיוחדים ועושים אותו לפחות כמו הראשון ולפעמים יותר, הסיפור שלהלן יתאר את התהליך שעברתי בשנה האחרונה ואיך אני, בגיל 45, הגעתי לשיאים שבחיים לא האמנתי שאגיע עם "השני", המיוחד שיצא בסופו של דבר…
הכל התחיל בקילומטר ה 39 של המרתון באירונמן קלגנפורט באוסטריה שנת 2012. רועי הבן הצטרף אלי לריצה בקילומטרים האחרונים לאחר מעל 11 שעות של תחרות, ההתרגשות הכרוכה בלראות אותו ולחוות את המעמד המשכר של העידוד לקראת הסוף הביאו את הרצון לחוות זאת שוב ומהר. לילך אישרה (גם כן סוג של אינרציה מהתחרות), ניר סיפר שיש תחרות בול ביום הולדת שלו והוא הולך להשתתף ואורי אמר שהוא גם חייב אז אין מה לעשות גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות (להיגרר אחרי גברים אחרים כמובן) וההרשמה התבצעה.
מלקחי התחרות באוסטריה החלטתי שאני חייב לשפר את הרכיבה שם הכסף הגדול, לבצע החלפות יותר מהירות, להתפנות תמיד שיש צורך וחשוב מאוד לא להתייבש בריצה. אלו הדברים שעמדו לנגד עיני בתחילת המסע המוטיבציה התגבשה והעניין גבר.
אבל…
כמו כל סוף טוב התחלנו את השנה הזו בחריקות ו"בלאגנים" במהלך ספטמבר ברכיבה שגרתית, בעקבות נפילה בתוך הפלאטון, ביצעתי צוקהרה באוויר יחד עם הספיד קונספט. למרות המחאות ("אני חזק זה סתם שפשוף", רגע לפני שאני בוכה ומתעלף) אורי מוביל אותי למיון. שם מאובחן שבר במרפק, חבלה בצלעות, ברך ומפרק יד עם מכות יבשות … בקיצור שבוע של כאבי תופת והשבתה לשישה שבועות.
התחלתי להתאמן בצורה מבוקרת כבר בשבוע הרביעי ובשבוע השביעי הרגשתי כשיר ואפילו השתתפתי בטריאתלון גנ"ש ושם שוב נפילה הפעם בירידה מהאופניים והפינוי הפעם באמבולנס וללא אורי, והתוצאה עוד שבועיים השבתה עם כפות רגליים עם חתכים עמוקים וציפורניים… בעצם יצא לנו, לרועי ולי, שלושה חודשים של פגישות עם האספלט שכללו 5 נפילות (3 שלו) 3 פעמים במיון ואפילו ניתוח אחד בהרדמה מלאה עבורו.
פיזית זה היה קשה מנטאלית זה רק איתגר יותר.
יש ישראמן בעוד שלושה חודשים וצריך להתקדם מתחיל הכל מהתחלה ברכיבה לא מרגיש בטוח אבל בתהליך איטי זה משתפר, הריצה ללא קשר זורמת כרגיל ואפילו יותר (אין לי הסבר מבוסס איך זה קרה) ואני מתחיל לשבור שיאים בקלילות. נייקי בהילוך שלישי בפחות מ 40 דקות מרוץ אייל עם קצת מאמץ בפחות משעה ועבודה יפה על ריצה בירידות לקראת הישראמן.
בטריאתלונים משפר תוצאות ובאילת מגיע לרכיבה טובה וריצה בפחות מ 40 דקות. בישראמן הרכיבה שוב לא מה שאני רוצה ובטעות לא אופיינית שוכח לשתות ומתייבש קצת בריצה. לאחר מכן עוד שבירת שיא בחצי בת"א שם באתי ללוות את ארנון וסיימתי עם 1:22 ומקום שלישי בקטגוריית גיל.
האימונים מקבלים מפנה ומתחילים להיערך לרות, מתחילים במחנה בכנרת, ממשיכים לישראמן צפון ושם מפתיע עצמי יחסית בשחייה ובזכות ריצה מהירה מביא מקום שלישי בקטגוריית גיל.
מתגבשת חבורה של רות לעבודה על רכיבה בשבתות ושחיה בים, כל אחד עם הסיפור שלו ועם האתגר העצום שסוחב איתו לתחרות. היה כיף להתאמן איתם ויש חיבה והערכה לכל אחד ואחת מהם.
אני מחליט שהאתגר שלי זה לגרד את היכולת, אני הולך לרדת מ 11 שעות בתחרות הזו! אני מפתח אמונה בזה ומחליט שאין תירוצים …
להאמין זו דרך, תהליך שהוא סוג של אימון מנטאלי מעבר לאימון פיזי.
מכאן מתייחס ללקחים מאוסטריה, מתחיל לעבוד יותר על רכיבה בקדנס מהיר, מחליט על חליפת שני חלקים שלא דורשת החלפה וקל להתפנות בה, מה יהיה על האופניים (הורדתי פנימית אחת, בלון, מפתחות אלן וחולץ שרשרת מפעם קודמת, אם היה אפשר הייתי לוקח גם את ארז בבנטו בוקס באוסטריה, נו ילד ראשון אתם מבינים), הרעיון היה להוריד כמה שיותר פרטים ולוגיסטיקה ללכת פשוט וקל כי ככה אני מאמין שזה אמור להיות – פשוט.
הערכת הזמנים הינה נבואה שמגשימה את עצמה ולכן יש לה חשיבות, ההחלטה על הזמנים התבססה על האימונים, היכרות עצמית וכן גם על הימור מסוים:
בשחייה הכוונה לשחות ארוך וקל ולא להעלות דופק מתוך אמונה שלמהר רק יעייף אותי ואשיג אולי דקה או שתיים בכך. לעומת אוסטריה הפעם יהיו חליפות ואולי הפעם המסלול יהיה מדוייק (באוסטריה הגרמין מדד 4.3 ק"מ וברות 4.17 ק"מ) לכן תוצאה סבירה היא 1:20
ברכיבה אין לי מושג על תוצאה אפשרית או מהירות דרושה. ברכיבות שבת הארוכות הגענו רק ל 28 קמ"ש בממוצע וזה שנתנו את הכל כאשר היינו בקצב אישי, הערכת הטיפוס המצטבר הייתה חסרה ובעיקר מה יהיה עם הרוחות, עם זאת האמנתי שאם אתן הכל אגיע ל 31 קמ"ש.
להכיר את הגוף ויכולותיו זה מצרך חשוב לתחרות כזו. לי אישית הרכיבה באופן יחסי משפיעה מעט על הריצה ולכן המטרה הייתה לתת הכל ברכיבה כאילו אין ריצה וזה בתנאי שאוכל ואשתה מספיק על מנת לשמר אנרגיה בגוף. כך ש 31 קמ"ש יוביל אותי ל 5:48 דקות לערך ובעצם ליעד של לרדת מ 11 שעות, האמנתי בזה.
בריצה האימונים לקראת הסוף הראו לי שישנה ירידה מסוימת ביכולות, קשה לי לשמור על קצב מהיר בריצות של כ 3 שעות לכן כאן צריך להיזהר. בכל זאת, לקחתי בחשבון שבהתנהלות נכונה של הכנסת מזון אוכל לשמור על קצב של 5 דקות לק"מ ולסיים בשלוש וחצי שעות.
יחד עם החלפות שמרניות הקצבים האלו יביאו אותי ל 10:45 – 10:50 שיתנו ספר של כמה דקות לבעיות לא צפויות.
הנסיעה לגרמניה תוכננה לאורך מספר שבועות ע"י לילך, הרעיון היה שנקדים לצאת לדרך נטייל קצת במינכן ונוסיף שבוע לאחר מכן לטיול עצמאי ברחבי בוואריה, מצאתי כי למרות כל ההתרגשות מהתחרות אני מתרגש יותר מהצפייה לטיול עם לילך (תופעת הילד השני…). משום מה הדבר הזה שלא רלוונטי לכל סיפור התחרות הביא הרבה שקט נפשי ויכולת מיקוד ללא הפרעות לתחרות עצמה.
ליל התחרות, כרגיל דמיון מודרך ולאחר שעשינו את הסיורים המקדימים (גם שחלקם התפקשש) מרכיבי הלא נודע כמעט ומתאפסים, שם המשחק "מיקוד":
מה אוכלים בבוקר, איך מתלבשים, מה לעשות בשטח ההחלפה, על מה להקפיד בלבוש חליפת השחייה ובמה להתמרח, בדיקת הסטינג בגרמין, כניסה לזינוק, שחיה, הלוך (לאט וארוך בצד התעלה) סיבוב (להימנע מדחיפות) חזור סיבוב נוסף, הפעלת רגליים לקראת יציאה הגעה לשקית, הסרת החליפה (להיזהר שהגרמין לא יקבל לאפ נוסף) מספר, נעליים ולאופניים, קסדה ריצה עליה…עובר על המסלול עם עיניים עצומות, רושם הערות לשינון, תחנות מזון, להימנע מדרפטינג כפוי, להיזהר בירידות המסוכנות, להינות מהנוף ומהעליות…להסתכל תדיר על הקדנס…והינה יורדים לריצה מדרג את שלבי ההחלפה, נעלים, מריחה של קרם הגנה סיבוב מספר ויאלה לריצה ושוב אותו ריטואל פחות או יותר עד הסוף שהקידומת בשעון מראה עדיין 10, אני ממוקד!
בבוקר הפעולות לפי התסריט, הכל עובד אחד לאחד והדופק לפני התחרות נמוך. השחייה ארוכה, הגריפה טובה. כאן זה המקום היחיד שהידיים מובילות את המאמץ ולכן לא צריך לשמור אותם להמשך. סיבוב אני מתחיל לעקוף שוחים אחרים וההרגשה טובה, קצת מזגזג אבל לא נורא. סיבוב שני, מגביר את תנועות הרגליים במאתיים מטר אחרונים ויוצא החוצה. הפתעה 1:14, 6 דקות מהיר מהצפוי (ו 16 משנה שעברה) הכל זורם והמתנדבים מסייעים להחלפה בפחות מ 4 דקות (שוב מהיר) ואני כבר באופניים.
צריך לציין שברות ההחלפות בנויות טוב יותר מקלגנפורט השטח קטן יותר והמתנדבים מסייעים בצורה מדהימה.
הרכיבה מתחילה בבלאגן, מתחרה עם פאנצ'ר בדיוק בסיבוב וכמעט נכנס בו, יש הרבה רוכבים באזור ולא כולם שומרים על מסלול. נזהר, יוצא מהר ומתחיל לדהור, ההתחלה בקצב מדהים יש ירידה ואני ב 35 קמ"ש.
4 ק"מ עוברים ואני עוקף את בדולח, לפי הערכה הדבר היה אמור לקראת בעוד יותר מ 50 ק"מ. אני מבין שהייתה לי שחייה מעולה (או שלו גרועה) וממשיך לטוס עד הק"מ ה 35 העלייה הגדולה, עובר אותה יחסית בקלות ואז למעלה מתחילות רוחות פנים ואני מתחיל להשקיע על מנת לשמר את המהירות. ממשיך לק"מ ה 70 לפני העלייה לסולרברג, המהירות הממוצעת עדיין מעל 33 קמ"ש ועכשיו נשאלת השאלה האם אני יכול לשמור את זה, מתחיל לחשב זמנים האם מה שעד עכשיו זה ספר שיתבזבז בהמשך או ש…,
עולה את העלייה וחווה את אחת החוויות המיוחדות בחיים הספורטיביים שלי, ממש בא לבכות מאושר שם…
מסיים ומתחיל להרגיש קצת כבד, המזון מתחיל להציק ואני עובר לכריך ריבה (שהיה קשה מידי) ותמרים שהעמסתי עלי על מנת לגוון, מגיע להילפולשטיין והינה לילך ושאר המעודדים, כרגיל זה ממריץ ועושה לי טוב אבל הבטן ותחתית הגב מתחילים לכאוב.
מתחיל סיבוב שני ומקפיד לשמור על קדנס ומהירות, אני מגביר יחסית אבל לאחר כ 10 ק"מ הגבעות המתגלגלות מתחילות להראות קצת יותר משופעות הכל כבד הגב והבטן כואבים. אני מתפנה (אולי מאוחר ממה שצריך) וממשיך יש שיפור וכנראה זה היה חלק ממה שהציק אבל עדיין מתקשה לשמור על קצב גבוה, למעשה הרוחות מתחזקות קמעה, מקפיד לשמור על קדנס ולשחרר קצת את הרגליים, שוב העליות ושוב קשה אבל עכשיו אני רוכב עם הראש ושאריות הכוח ברגליים על מנת לא לפגוע בזמנים. למעלה הרוחות ממש חזקות ואני מבין שלא אוכל לסיים כמו שהתחלתי ובעצם נוגס משמעותית בספיירים. מגיע שוב להילפולשטיין ולאחר סולרברג (פעם שנייה שבא לי לבכות והפעם מהסיבות הלא נכונות) מציין לעצמי שתי עובדות האחת אני עדיין במהירות הנדרשת לעמוד ביעדים והשנייה מעכשיו ירידות ולכן ניתן לשפר זמנים לקראת הריצה. ואכן כך, שוב טס במהירות ממוצעת של כמעט 34 קמ"ש ומסיים בזמן של 5:38, איבדתי בסיבוב השני כרבע שעה אבל מאידך עמדתי בזמנים שרציתי ויותר לכן אין מה להצטער או לבכות (ובכי זה בכלל לילדות).
ההחלפה מהאופניים לריצה תמיד מפתיעה אותי, היא מתרחשת ממש מהר. שוב המתנדבים מסייעים כולל למרוח קרם הגנה ושוב במהירות שיא אחרי פחות מדקה וחצי אני בריצה.
עכשיו אני באזור הנוחות שלי, אומנם המאמץ על האופניים באופן קצת חריג משפיע עלי אבל לא יותר מכמה שניות ואני עובר לקצב נוח, השלפוחית שוב מציקה ונדרש למצוא מקום להתפנות, 3 ק"מ ראשונים הקצב טוב ואפשר למצוא זמן (ושביל בתוך היער שאפשר להעלם בו מהצופים הרבים). זה לוקח כמעט דקה זה הרבה אבל היה שווה את זה. עכשיו שום דבר לא אמור להפריע ואני שוב חוזר לקצב נורמאלי. בסוף השטח המיוער צוות העידוד לילך יריב, פזית ועדי צועקים ושוב האדרנלין זורם בגוף.
14 ק"מ עוברים בנחת ואני רץ לפי ההרגשה מדי פעם מציץ בשעון ורואה שמדובר על כ 4:45 בממוצע עד כה, הבעיה ששוב אני מתחיל להרגיש לא משהו וקצת כבד.
כאן זה הזמן לספר שבמרוץ הזה היו הרבה שדים שהתרוצצו בראש והערכות מצב שבאו להתמודד איתם זה היה לאורך הסיבוב השני באופניים והתגבר לאורך הריצה. מחד ראיתי שאני עומד ביעד שלי, "בתחרות הסמויה" בתוך הקבוצה ראיתי שקשת, לא בן אדם, ברח לנו באופניים ויצא מהמשוואה. ענבי יצא אחרי ולא ידעתי מה קורה איתו ואליאב נצפה בק"מ ה 15 לערך חולף מולי כשאני קצת אחרי 10 ק"מ זאת אומרת כמעט 5 ק"מ לפני אבל לחובתו 15 דקות זינוק מוקדם זאת אומרת שאני צריך לגשר על כעשר דקות לערך.
ייתכן שזו הייתה החלטה ייתכן שהגוף קבע אבל מכאן הורדתי קצב על מנת לשמור על המטרה, ירידה מה 11 שעות, כאשר בכל תחנה אני אעצור, אזין עצמי, אעבור להליכה של כמה עשרות מטרים ואמשיך. וכך היה ב 14 ק"מ הבאים, הקצבים ירדו משמעותית ונעו בין 5 דקות לק"מ ל 5:30 תלוי במתווה הדרך. בק"מ ה 24 עד 26 הגדלתי את טווחי ההליכה ליד התחנות על מנת להתאושש. זה עזר וההרגשה השתפרה, בק"מ ה 28 בסוף השליש השני של הריצה התקיימה עוד הערכת מצב, התייעצות בין המערכות השונות בגוף. הראש אמר יורדים מ – 11 נמשיך כך בכיף, הרגליים תמכו למרות שהודיעו שנוצר קצת רזרוות ויותר טוב להם עכשיו, הקיבה טענה בתוקף שעוד ג'ל אחד והיא משביתה את הנמלים גם אם אין הפרטה והיו עוד כמה איברים שבכו, ורק משהו אולי הלב אולי אזור אחר בראש טען שצריך לנצל את המצב ולהגביר, לפי החישוב המוזר שלו ניתן לרדת מ 10 שעות וחצי ורק מאמץ קטן ואנו נסיים זאת כראוי. כמובן שאף איבר אחר לא הבין את החישוב וכך זה נמשך. ההכרעה הגיע במהירות, איבר נוסף (זווית העין) שם לב שאליאב בסיבוב הנוכחי ממול וחישוב מהיר אמר שהוא קצת יותר מ 3 ק"מ ממני בקיצור אין מצב שנשארים באותו קצב מגבירים והרבה. וכך היה מכאן לא הרגשתי כאב או הפרעה רצתי על אוטומט הקצב השתפר וירד ל 4:40 עד 5:05 תלוי בתוואי הדרך וב 4 ק"מ האחרונים משלילך נראתה בצד הדרך פשוט רצתי, כמעט ללא אוויר, בלי להרגיש את השרירים אבל עם תחושה שאני עף, כנראה בסיוע טונות אדרנלין שהיא הביא איתה. הקצבים בק"מ האלו היו 4:30 בממוצע. הריצה הסתיימה על 3:28.
לקח לי חצי שעה להתאושש אוכל, שתייה, נשימה, עיסוי, מקלחת וזהו כמו חדש. עכשיו הייתי מוכן לראות את לילך, ואחרי זה את כל הגיבורים שסיימו. זה תמיד מרגש לראות את המסיימים באיירונמן בכלל ואת החברים שלך בפרט. יש שם הכל, בכי, סיפורים מדהימים, אושר צרוף וכבוד אין סופי. היה נכה שנע כל הדרך עם רגליים תותבות, בחורה צעירה עם עודף משקל (אבל ממש עודף), "ילד" מעל גיל 80. כל אחד מהם זכה לעמידה ומחיאות כפיים מאלפי היושבים באצטדיון הסיום. להיות שותף לזה ממלא אותך באנרגיות.
חוץ מזה כל ישראלי וכל חבר שסיים קיבל הרבה ריספקט זו תחרות של אנשים עם ראש חזק וכוח רצון משמעותי ולמי שיש את זה לא משנה כישרונו, גילו או מצבו יכול לעשות את התחרות הזו (שוב הדוגמאות הקרובות אצלנו מוכיחות את זה).
את החברים אני נמנע מלהביך ולהזכיר אבל הדרך בחצי שנה האחרונה איתם הייתה משמעותית, החוויה איתם הייתה מיוחדת ואני מאחל לעצמי שעוד אתאמן איתם בהמשך (אורי), כבוד לכל אחד ואחד ממכם (טוב חייב לעקוץ אז חוץ מקשת (התותח) שבגללו פתחתי תיאבון לעוד תחרות, לילך ממש כועסת עליו J).
לניר המאמן תודה על ההשקעה בנו תו"כ ההכנות האישיות שלך, נהניתי מההכנות ומהתחרות והרבה בזכותך, וכן מזל טוב ליום ההולדת. ארז תודה על העצות באופניים ועל הליווי בתחרות, היה עונג.
למלווים לעוקבים למברכים ולמפרשנים חן חן…
והעיקר הטיול לאחר מכן עם לילך היה דובדבן . . .
נספחים:
תכנון מול תוצאה
מיקום ותוצאה יחסיים:
ספליטים באופניים
השוואת ספליטים של 5 ק"מ לשני הסיבובים
ספליטים בריצה
ספליטים של 1 ק"מ השוואת שלישי מרתון (14 ק"מ)
מסקנות ולקחים
- הכנה טובה, עדיין יש מקום לשפר באופניים, להוסיף אימון ארוך באמצע השבוע
- שחיה לעבוד על הניווט, אבדתי כחצי דקה לערך בזגזוג
- השחייה עם חליפה מהירה מאוד, שחיה ללא חליפה חייבת שיפור
- החלפה פשוטה ומהירה
- חליפת שתי חלקים הייתה בחירה טובה
- קצבי האופניים שירדו בחצי השני חייבים להיות מאוזנים יותר
- קצבי הריצה לא מאוזנים (בחלוקת המרתון לשלוש) למרות שספליט החצי היה כמעט מושלם
- הכריכים שהעמסתי על האופניים היו קשים יש לאתר לחם מתאים מראש
- לנסות לעבור על גמישות ברכיבה ולשפר את התנוחה ה"קרבית" הורדת אירובר והעלאת אוכף
- רכיבות נפח גם אמצע שבוע, לתרגל מהירויות בחצי השני של הרכיבה
- מינימום ציוד בהחלפות ובאופניים
- לתרגל מזון טכני או לקחת עוד מזון לגיוון
השוואה בין רות לקלגנפורט:
- החלפות ברות בניות על שטח קטן יותר ולכן הרבה יותר מהירות
- השחייה ברות פחות צפופה ולאור הזינוקים המדורגים והשחייה בנהר מונעת זיגזוג מיותר בניווט
- מסלול הרכיבה די זהה עם גבהות מתגלגלות בקלגנפורט יש מעט יותר עליות
- מסלול הריצה די זהה, שטוח עם עליות קטנות פה ושם
- העידוד הינו דבר משמעותי בתחרויות אלו. ברכיבה הוא אינטנסיבי יותר ברות עם חוויה יוצאת דופן בעליה בסולרבר, עם זאת הריצה בקלגנפורט שהינה בתוך העיר בעיקרה, זוכה ליותר עידוד
- בקלגנפורט הכרוז מדבר באנגלית ברות זה נשמע כמו סרט למבוגרים בלבד
אני יכול יותר, אני רוצה יותר
שלומי, כל הכבוד על התחרות המדהימה שלך.
באמת מעורר השראה ורצון להתחרות באיכויות שאתה מציג כל פעם מחדש.
אפילו הסיכום שלך איכותי ומקיף כמו התחרות.
אני רוחש לך המון כבוד!
עוד רציתי להגיד שמקסים בעיני הליווי והסבלנות שלך לילך לשטויות שלך.
מדהים שאפילו הצלחתם לשלב טיול יחד אחרי התחרות.