מי-ם לשם 2012 – אני לא סופרמן [ארנון נהיר]
אווו זה כואב…
רץ 400 מטר והולך 100. זה יכול להישמע סביר אם זו הייתה עליה, אבל לא. אני בק"מ ה-50 בירידה, אפשר כבר להריח את סוף הריצה (או שזה המנגל של אסא). הרגליים כואבות, לא כאב נוראי אבל גם לא כזה שאפשר להתעלם ממנו. הסוף קרוב , הרגליים כואבות והלב שמח. חלק לפני, חלק עוד לא סיימו וחלק פרשו, אבל אני יודע שמי-ם לשם 2012 מאחורי.
מתי זה מתחיל ?
האמת, זה כלל לא אמור היה להתקיים.
קצת אחרי שמי-ם לים 2011 הסתיים כבר הייתה לי תוכנית לאתגר חדש באביב 2012. הרישום למרתון רומא טרף את התוכניות (אל דאגה, הן במגירה ויצאו משם במועד המתאים). הרצון לצאת שוב לריצה במסלול המדהים שיורד מנחל רפאים לנחל שורק 
ומטייל ביער אשתאול היה חזק ממני. ואם אני כבר יוצא לרוץ שם, אז למה לבד … ?
50 ק"מ
אני יושב מול המחשב ומזיז נקודות על המסך. התחלה בגן החיות התנ"כי. סיום בלטרון. בדרך חייבים לעבור בצומת שמשון. בריצה על שביל מי-ם לים זה נגמר בסביבות ה-40 ק"מ. איך לעזאזל (ולמה) אני עושה מזה חמישים ? בחיפוש קצר אני מוצא טיפוס להר כרמילה. יש סימנים של דרך בחלק מהמפות ושמעתי סיפורים מהפרו-ספורט על האזור. תופר עוד טיול קטן בפארק רבין והנתיב נעצר ב-50.04 ברמזורים של הצומת בלטרון. ריצה אף פעם לא נגמרת לפי התכנון ורוב הסיכויים שנעשה יותר, אבל לא מסתכן בכך שיצא חלילה 49.8 ק"מ.
מתחילים לעבוד
26 בפברואר – אני מפרסם את הריצה ונתקל בשאלת השאלות – "מה הקצב הצפוי?". חשבתי שהמסלול יתאים לבוגרי מרתון בזמן קצר מ-4 שעות. בזמן כתיבת הסיכום אני עדיין לא יודע מה הייתי אמור לענות… מצד אחד יוצאת קבוצה ל-50 ק"מ ריצה בשטח ואי אפשר להתפזר, מצד שני מי אני שאמנע את החוויה הנפלאה הזו מאוהבי הריצה ? הדילמה נפתרת כאשר ניר מתנדב להיות מאסף. ואני מחליט לאפשר לכל דורש להצטרף.
כמה שיחות עם חברי מרצי מנשה ובוגרי הריצה של שנה שעברה מבהירות לי שיש היענות. בשיחת הטלפון הראשונה לחברת ההסעה אני אומר שנזדקק למיניבוס (20 מקומות) אבל משאיר אופציה לאוטובוס.
חוזר מרומא, רץ את תל אביב ומתפנה כמעט לחלוטין להפקת הריצה (נו טוב, יש גם את העבודה "הרגילה" במקביל). המייל מתחיל להתמלא, חבר מביא חבר (או כמה) ופתאום אני מבין שאולי אוטובוס לא יספיק…
שבועיים לפני – ניר מבטל כלומר אין מאסף. שבוע לפני אני כבר מבין שלבחור מסלול על סמךgoogle earth זה נחמד, אבל מה יקרה אם יש גדר בדרך ? יוצא עם איילת, אירית, אלחנדרו וגל לבחון את העליות בחלקו השני של המסלול. העלייה להר כרמילה מאתגרת. מעניין איך היא תהיה אחרי 33 ק"מ…
במהלך השבוע שלפני הריצה נרשמים עוד מספר אנשים ומסתבר שכבר לא אהיה המהיר בחבורה…
שבת ב"בוקר"
02:00 השכמה. מי בכלל הספיק לישון ? מוודא שהעוגיות של אתי באוטו, אוסף את אייל ואיילת, אלחנדרו ואירית ונוסעים. השנה לשם שינוי אני מתכוון להגיע בזמן…
4:00 בחנייה של לטרון מתחילים לראות כל מיני אנשים מוזרים, עם בעיות שינה, מסתובבים עם טייץ… אני מחלק מדבקות עם שמות למשתתפים כך שנוכל להכיר אחד את השני ונותן ליותם את השם של גבי… זו השעה ? ההתרגשות ? או שסתם התבלבלתי…
טלפון לנהג מגלה שהוא מאחר … לבסוף יוצאים מלטרון בעשרים דקות איחור, אוספים את החברים מאשתאול ומגיעים לגן החיות התנ"כי.אין לי באמת מושג מי היה על האוטובוס, ואת האמת המרה הזו אני עומד לגלות עוד כארבע שעות, אבל למה להקדים את המאוחר. התארגנות קצרה, מוצאים את השלט של מי-ם לים מצטלמים ויוצאים לדרך.
קטע ראשון – עד ק"מ 15: חושך מצריים. עוד לפני שאנחנו מספיקים להבין רן, אמיר, עמית ושלומי נעלמים. אני מקווה שלא ירוצו מהר מידי כיוון שתחנות המים לא מתואמות עם הקצב שלהם, אבל ילדים גדולים… הם יסתדרו.
1.8 ק"מ, מצד ימין – "עין לבן". הבטחתי ליותם שהשנה לא נדלג ולכן נכנסים לביקור קצר. רואים איזו בריכה
בחושך ולא באמת אפשר להבין מה יש שם. בחזרה לשביל אני מבין שהרוב לא נכנסו ואני אחרון.
זו לא הפעם האחרונה שאהיה מאסף בריצה. מגביר קצב וחוזר לקבוצה הגדולה שבראש. את המובילים כבר לא אראה היום. הדרך בהירה והשמש מתחילה לעלות. אט אט פנסי הראש חוזרים לתיקים ואנחנו רצים בכיף. בק"מ השישי – עלייה. חלקנו הולך, חלקנו רץ. אני לא מוביל ומשוחח עם גווין. העלייה נגמרת ואנחנו יורדים. אחרי 450 מטר בירידה ("רק 30 מטר אנכי") אנחנו מבינים פתאום שטעינו. החברים בחוד כבר רחוקים מידי ואנו חוזרים על עקבותינו. גם זו דרך לאסוף את האחרונים… (ולהוסיף כמעט ק"מ שלם לתכנון).
ממשיכים בשביל המתוכנן ואוספים את עמית שהיה עם המובילים וירד לנחל. מגיעים לק"מ ה-16 ופוגשים בשמחה את אלון שפר. אלון הוא אחד הדברים הטובים שקרו לי השנה! שבוע לפני הריצה פנה אלי, ביקש להצטרף ל-20 הק"מ האחרונים והציע להיות תחנת מים בדרך. יומיים לפני הגדיל לעשות והציע להביא תמרים ובננות. כל המחמאות על התחנה של הק"מ ה-15 מגיעות לו ! הפסקה של 5 דקות ארכה לכמעט 15 אבל – הפינוקים שהכין אלון היו שווים את זה.
תכננתי שכולם יפגשו בתחנה הראשונה אבל המרווחים שנפתחו לא אפשרו זאת ויצאנו לדרכנו לפני שהגיעו האחרונים.
קטע שני – 15 – 30: כשהגענו לק"מ 15, בשעון כבר היה כתוב 16, היה ברור ש-30 לא יהיה 30. התקשרתי כמו שהבטחתי לשירי (אישתי) ועידו (ידידי מרצי מנשה) שאמורים להקים את תחנת השתייה בק"מ ה-30 כדי שייצאו מהבית ויגיעו בזמן. להפתעתי (או לא…) הם כבר היו באמצע הדרך. נו טוב… כך לפחות בטוח שלמהירים יהיו מים.
אז אחרי שסיימנו את הריצה לאורך נחל רפאים, עברנו לקטע שאהבו כולם לאורך נחל שורק. נוף יפה, קולות הזרם בנחל והריח… אולי עדיף שלא נדבר על הריח. אני ממשיך באימון האינטרוולים שלי. הקצב נע בין 4:20 לק"מ כאשר אני סוגר לכיוון הראשונים ויורד ל-6:30 ומטה כאשר אני עם האיטיים. בק"מ ה-25 אני מבין (אחרי שהרגליים מתחילות להסביר) שכדאי לעבור לריצה אחידה ולשמור כוח לעליות.
ק"מ 28 – חציית נחל שורק. חלק חוצים בלי לחשוב פעמיים, חלק חולצים נעליים והרוב עם שקיות על הנעליים (כל הזכויות שמורות לגבי). יוצאים מהנחל, תופרים עוד עליה קצרה ובסוף הק"מ ה-32 מגיעים לתחנת הדלק ליד צומת שמשון בה מחכים לנו שירי ועידו עם שלל פינוקים. כמארגן ורץ זו דילמה. מצד אחד לפנק (לפנק לפנק) ומצד שני כמה נכון ואפשר לאכול ולשתות תוך כדי הריצה ? אז אחרי שאכלנו עוגות ופירות ושתינו מיץ תפוזים, נפרדנו מרצי ה-30 (ושתיים) ושמנו פעמינו לנחל כיסלון ול"חצי" השני של המסלול. לחזור לריצה אחרי הפסקה כזו זה לא קל, אבל…
לקח לנו כשלוש שעות וארבעים לעשות 30 (ושניים) ק"מ שרובם בירידה אני מוטרד מהזמן שייקח לנו לעשות את 20 הק"מ הנותרים.
קטע שלישי – 30-סוף:
זהו, נגמר החימום. עם בטן מלאה ורגליים שסבלו המון ירידה, הגיע הזמן לגוון. יוצאים לדרך לכיוון נחל כיסלון והר כרמילה.
לפני שנה, כאשר שמעתי את הסיפורים על הפרו-ספורט לא בדיוק הבנתי מה היה שם. כנראה שאני עדיין לא מבין אבל הריצה הזו נתנה לי מעט יותר הבנה של מה זה "אולטרה". התחלנו את הריצה בגובה של כ-650 מטר ואיבדנו 400 מטר על פני 32 ק"מ (האמת ירדנו כ-700 וטיפסנו כ-300 בדרך… אבל מי שם לב) ועכשיו הגענו לדבר האמיתי. עכשיו צריך לטפס 300 מטר על פני 5 ק"מ, מתוכם 160 מטר בק"מ בודד.
לפני כשבוע כאשר רצנו כאן אז הלכנו רק בסינגל. הפעם, ההליכה הייתה עוד בדרך אליו… בסינגל זכיתי לראות פרצופים של אנשים מאושרים מרוב סבל… צעד ועוד צעד, הנוף יפהפה והידיעה שבקצה העלייה מגיעים לראש ההר עודדה את רוחם של הלוחמים והלוחמות. לו רק ידעו מה מחכה להם בק"מ ה-43 עד 46…
בקצה הסינגל נוף עוצר נשימה. אבל בדופק 180 ונשימות של כלב – לא ניתן לעצור נשימה (סתם… הלכנו בכיף והדופק היה רגוע). תמונה או שתיים וממשיכים. אחרי כמה מאות מטרים אני מרגיש כאב חד בשריר התאומים, משהו קצרצר שנעלם מיד. כבר חוויתי גרוע יותר בסוף העלייה לעילבון במרוץ הר לעמק שאילץ אותי לעצור למתיחות, והבנתי שצריך לשמור על השריר.
מכאן והלאה הטלפון שלי מתחיל לעבוד שעות נוספות (והמצלמה מפסיקה…).
- שירי מתקשרת ומספרת ששני אנשים לא עברו בתחנת ה-30. השארתי לשירי ועידו רשימה של המשתתפים וביקשתי לוודא שכולם עוברים. מסתבר שאלירן ודורית לא עברו ושיש מישהי (כרמית) שלא הייתה ברשימה. את הטעות של כרמית ודורית אני מבין מיד (מחקתי את כרמית כאשר הודיעו לי שדורית לא תהיה..) ואת הטעות של אלירן הבנתי רק בהמשך היום כאשר התברר לי שהוא לא התעורר בבוקר ואני לא בדקתי מי עלה על האוטובוס…
- יונתן מתקשר לבדוק האם יש מים בתחנה של הק"מ ה-40. אני מתקשר לשירי לבדוק האם הם פתחו תחנה ב-40 או נסעו הביתה ושמח לשמוע שיש עוד תחנת שתייה. שירי מתקשרת לעדכן את יונתן…
- דורון מתקשר לשאול לאן רצים בחניון של הכניסה לבית מאיר. אני מבקש ממנו להמתין 2 דקות עד שאגיע.
היו עוד טלפונים, ובין אחד לשני אני מסמן את הפניות ורץ. מסתבר שלא פשוט לקחת 40 איש לריצת שטח במסלול לא מסומן ולנסות לשלוט בהכל תוך כדי ריצה…
חוצים את כביש 38 ליד דרך בורמה ועוצרים לתדלוק אחרון. מסתבר שהחבורה המהירה עזבה את התחנה לפני 25 דקות. איילת נפרדת מתיק הגב שלה ואנו ממשיכים. אסור לעצור ליותר מידי זמן, השרירים עלולים להתרגל לזה…
10:47 – SMS מאמיר ("3 גפרורים בלטרון – רן, שלומי ואמיר. תודה היה מצוין") אני מסתכל על השעון ומגיע למסקנה הברורה – הם רצו במסלול אחר ולא טיפסו את הגבעות של פארק רבין. בדיעבד – צדקתי, הם סיימו בפחות מ-50 ק"מ… (הפסד שלהם).
אני משוחח עם עמית על התחושות (הבן-אדם בטייפר לקראת ה-130 בהר לעמק). מסתבר שגם לו קשה. נכנסים לפארק רבין. אני רץ ומסמן, מסמן ורץ. הרבה פניות. פתאום טלפון מבן. עד לפני כמה דקות הם היו בטווח ראייה מאחור. הוא שואל לאן לפנות בצומת אליו הגיעו. אני זוכר שסימנתי אבל הם לא רואים סימון. אני מהמר על צומת מסוימת ומפנה אותם ימינה. אחרי ק"מ הם מגיעים משביל אחר ונכנסים לפנינו…
עם ישראל בהמוניו מבלה בחורשות המדהימות של הפארק וריח המנגל נישא באוויר. אחרי כל כך הרבה שעות ריצה הרעב תופס חלק משמעותי במחשבות. אני כבר כ-48 ק"מ על הרגליים עם לחמנייה בתיק, אבל מי רוצה להוציא אותה…
פתאום – טלפון מבן. על הקו איילת (זה מוזר, אבל לא כאן המקום להסביר). היא מספרת שהגיעו לפיצול בו שנה שעברה ירדנו בכביש למטה ולא יודעת האם השנה ממשיכים בשביל למעלה או שיורדים למטה… אני מציע שיחכו דקה. אחרי דקה אני מגיע לנקודה, הם המשיכו למעלה בשביל ואני רואה שהמסלול הנכון, או ליתר דיוק המסלול המתוכנן, הוא לכיוון הכביש היורד מההר. אני רואה את איילת ובן ומתקשר אליהם כדי שיחזרו אבל הם לא עונים. אני לוקח את החבורה שאיתי למטה ואחרי 2 ק"מ מגיעים לעלייה המחזירה אותנו לשביל עליו המשיכו איילת ובן… אני מקלל וחושב לעצמי האם ראוי לחזור אחורה לשנות את הסימונים…
אני מפסיק לסמן, כל מי שהגיע עד לכאן יידע ויוכל להגיע ללטרון…
אנחנו בירידות לכיוון לטרון, רואים את השלט של אסא ויודעים שהסוף קרוב. תחושת הכאב מפנה את מקומה לתחושת ההישג, עוד מטר ועוד מטר… מגיעים לרמזור. השעון אומר שהמסלול הסתיים אבל ממשיכים בריצה עד לחנייה.
12:09. השעון שלי מראה – 52.7 ק"מ, שש שעות ו-45 דקות. הריצה הארוכה בחיי !!!
הפריסה שאחרי
מגיעים לרכב, פוגשים את המסיימים הקודמים ולא מתפשרים על מקלחת טובה בחנות האופניים המקומית. על השולחנות כבר פרוסים מיטב המאכלים שהביאו כל המשתתפים ואני זוכה סוף סוף לראות פרצופים שבקושי ראיתי בדרך.
החגיגה לא מושלמת, כיוון שלא כולם הגיעו. אנחנו מחליפים חוויות ומידי פעם מתקשרים. האחרונים מגיעים אחרי השעה 14:00. אני עוזב את המקום אחרי שאני יודע שהם קרובים לסיום ושאינם זקוקים לעזרה. גווין וחבריהם מחכים להם.
איילת, אירית, אלחנדרו אייל ואנוכי נוסעים הביתה ומסכמים את אחת החוויות הטובות של העונה…
אפילוג
כבר למדתי שאני אוהב לרוץ. בשנה האחרונה למדתי שאני אוהב גם לארגן ריצה. בריצה השנה הבנתי שאני לא סופרמן. לרוץ 50 ק"מ, תוך כדי סימון השביל, דאגה לתחנות מים ובירור שלום הרצים זו משימה שכנראה קצת גדולה עלי…
למזלי – יש לי אישה מדהימה וחברים נפלאים שעזרו לי לסיים עוד ריצה עם חבורת רצים נהדרת המקללת אותי (על המסלול והעלייה) ומברכת אותי (על המסלול והעלייה) באותה נשימה…
ומה הלאה ??? יש לי כבר שני אתגרים מעניינים בקנה וככל הנראה לא אוכל לוותר גם על מי-ם לשם.
אז תשמרו על קשר…
Rנון
רצו להגיב