כנגד כל הסיכויים – סיכום מרתון טבריה 2012 [ארנון נהיר]
רקע
חודש אוגוסט, אחר הצהריים, מתגלגל עם הרכב לכיוון ביתי בסופו של עוד יום בעבודה. הטלפון מצלצל ובצידו השני של הקו נמצא מרק (שם בדוי). למרק ולי שעות ריצה רבות ביחד, ושיחות ארוכות על תוכניות אימון, תחרויות, תפיסות עולם שונות ורווחים של רשויות מקומיות מתחרויות ריצה… מרק התקשר לומר לי ששמע כי שמתי ליעד לרדת מ-3 שעות במרתון טבריה והוא רק רצה לומר כי לדעתו אין לי סיכוי, הוא מכיר וראה אנשים שירדו מ-3 שעות ואני פשוט לא כזה. אחרי שיחת עידוד כזו, לא נותר מה לעשות אלא להכין את תוכנית האימונים ולדרך !
ואם כדור הארץ היה מסתובב לאט יותר ?
SUB3– מושג שאומר כלום למי שאינו חי את נושא המרתון. כבר חודשים אני שואל את עצמי, למה דווקא 3 שעות ? מה יש במספר הזה שהוא מוגדר כיעד נכסף עבור רבים כל כך, למה לא 2:57 או 3:08? כאיש של מספרים ניסיתי לחפש תשובה. עשיתי חיפוש בגוגל למושג Sub 3 hour marathon וקיבלתי מאות אלפי אפשרויות. חיפוש אחרי sub 3:10 hour marathon לא הניב תוצאות מעניינות.
הזמן שלוקח לכדור הארץ להסתובב סביב צירו הוא 23.934 שעות (ומכאן נקבע אורכה של היממה ל-24 שעות). 3 שעות הן שמינית מזמן הסיבוב הזה. האם במקרה שכדור הארץ היה מסתובב לאט יותר אז עדיין היינו "מקדשים" כל כך את SUB3או שהמספר היה אחר ?
האמת, אין לי מושג, וזה גם עלול להפוך את הסיכום הזה לפילוסופי, אבל אתם בטח יכולים להתחיל ולהבין מה עובר בראשו של אחד שרץ כ-115 שעות בארבעת החודשים האחרונים, ברוב המקרים לבד… (ואני עוד אחד שלא רץ הרבה).
מה לובשים
חודשי האימונים מאחורי, ערב לפני התחרות, טבריה. תדריך אחרון. הנושא המרכזי – מזג האוויר. מה ללבוש, איך רצים ברוח הצפויה, בגשם ועוד… מסביב רצים מנוסים יותר ומנוסים פחות. ההנחיה חד משמעית – טייץ ארוך ! (ועוד כמה שכבות…). ליד המיטה אני מכין את כל החלופות. בבוקר – גשום. טלפון להראל ואני מחליט (בעזרתו) שבקצב המתוכנן שלי יהיה לי מספיק חם… ובוחר בטייץ קצר.
במחשבה לאחור אני מחייך. ילד בן 42 וחצי, מתייעץ עם אחרים מה ללבוש בבוקר. אם תעירו את אלה (הקטנה שלי) בכל שעה ותשאלו אותה מה היא רוצה ללבוש לגן היא תגיד טייץ וחצאית. היא בת ארבע וחצי ולא שואלת אף אחד מה ללבוש ואני כן…
ובכלל למזג האוויר, בשאר החיים שלי נזקקתי לנתוני החזאים לא מעט, עד לרמה של ביצוע/אי ביצוע משימה. מנגד, אני לא זוכר שבוע שבו ביליתי כל כך הרבה פעמים באתרי תחזית מזג האוויר. את דיוק התחזית כולם כבר יודעים. אני יכול לסכם את הנושא בהצעה – להחליף את המושג "חיזוי" ב"ניבוי". והנבואה ניתנה ל….
שלושה שבועות לפני זה
תשעה עשר יום (פחות שעה) לפני הזינוק סיימתי את הריצה המסכמת. היא באה בסופו של שבוע מעולה מבחינתי, השבוע היחיד שהכל עבד כמו שצריך, כולל ריצה של 30 ק"מ בקצב של כ-4:13 דק' לק"מ. אחרי כל כך הרבה אימונים מתסכלים ואי ההצלחה בבית שאן, הרגשתי שיש סיכוי ליעד שהצבתי לעצמי, גם אם נמוך.
ההתלבטות הייתה קשה. מצד אחד – הבנתי שיש לי SUB3 בראש אבל לא ברגליים. הידע והניסיון שלי הביאו למסקנה המתבקשת שהזמן הנכון לכוון אליו הינו כ-3:03. המחשבה שאעמוד ב-3:03 ואחשוב שנה שלמה שאולי יכולתי לעמוד ב-3:00 הדירה שינה מעיניי והחלטתי שאני מעדיף להיכשל ב-3:00 שעות אבל לדעת שניסיתי ונתתי הכל. הרי זו מהות המרתון – לתת הכל ולסיים בסיפוק.
התכתבתי אפילו עם נחשון, על המשמעויות של הפתעה בסיסית והפתעה מצבית וסיכמתי שאם אצליח לעמוד ב-3:00 זו תהיה הפתעה בסיסית. מצויד בכל כך הרבה בטחון עצמי 
הגעתי לטבריה.
על קו הזינוק לפני המרוץ…
זהו, התלבשתי, התחממתי, התפשטתי, אני על קו הזינוק מחכה.
חודשים של הכנות פיזיות ומנטליות, אימונים ותחרויות, שיחות ומחשבות, מתרכזים לכמה שעות שבהן אתה אמור לתת הכל. אבל הכל !
התוכנית "פשוטה" – לרוץ בקבוצה ככל הניתן כדי להימנע מרוח. להרוויח שניות בדרך מצמח לעין גב (שם צפויה רוח דרומית חזקה), לעשות כמיטב יכולתי דרומה חזרה לצמח ו"ליהנות" שוב מהרוח הדרומית בדרך חזרה לטבריה.
הדרך
אחרי כ-3 ק"מ אני מזהה לפני קבוצה בקצב דומה לשלי. סוגר עליהם ומצטרף לחבורה של כ-15-20 רצים שהמשותף לכולם הוא הרצון לרדת מ-3 שעות. הדופק גבוה מאשר ציפיתי אבל אני משייך את זה להתרגשות . נוח לי בקבוצה, הקצב מתאים, בק"מ השמיני אני מתחיל להרגיש תחושה של שיוט. ג'ל כשצריך, איזוטוני, מים. תחושה טובה. 
מגיעים לק"מ העשירי עם כ-15 שניות "ספייר". ממשיכים מזרחה וצפונה. הקצב טוב, אפילו מהיר מידי. אבל הריצה בקבוצה נוחה ואני חושב על הרוח הדרומית אחרי החצי… בערך בק"מ ה-16 אני מוצא לנכון להודות למובילים (לא מכיר אתכם – אבל מגיעה לכם תודה ענקית) ומתנצל שאיני בכושר כדי להתחלק במטלה של הובלת הקבוצה.
סיבוב בחצי – 1:29:10. קצת מהיר מהתכנון שלי אבל טוב. הריצה דרומה היא חוויה מדהימה. המון חברים מעודדים ומחזקים. הכיוון הוא כבר בחזרה ונשארה עוד פחות משעה וחצי…
ק"מ 23-24 המובילים מגבירים קצב. אני מרגיש את זה ומחליט לעזוב את הקבוצה (לפני שנתיים הגברתי בנקודה הזו ושילמתי על כך מחיר יקר). אין רוח והריצה בקצב שלהם תהרוג אותי (כך אני חושב באותו הזמן…). אני מתחיל להרגיש את הרגליים מעט יותר ממה שציפיתי בשלב זה. למרות זאת – מגיע לק"מ ה-30 בזמן של 2:06:43 (47 שניות לפני התכנון המקורי).
בפניה מערבה אני חוטף רוח. זה לא מה שהיה בתחזיות של האתרים ולא בתחזית שלי… רחוק מקדימה הקבוצה שעזבתי. עכשיו כבר אי אפשר לחבור אליהם ואני מוריד מעט קצב כדי לא לשרוף את הרגליים מוקדם מידי. ההערכה (השגויה) שלי היא שאם התחזית הייתה לרוח דרומית אז באיזור כנרת הרוח לא תפריע יותר, ומקסימום תהיה מהצד.
ק"מ 32. הפסדתי כמה שניות בצלע הדרומית של הכנרת. נשארו לי 10.2 ק"מ ו44 דקות ו-25 שניות. אני יכול לעשות את זה !!! בערך 4:19 עד לסיום ואני עומד במטרה. בפניה צפונה הרוח ממשיכה להיות בפניי. הרוח מתחילה לסדוק את רוח הלחימה שלי… הרגליים כואבות, הראש מתחיל להבין שאולי זה לא יקרה היום.
מנסה. לתת מה שיש. ק"מ 35 – 2:29:16. בתיאוריה – זה עדיין אפשרי. 7.2 ק"מ ב-4:15 יביאו אותי לקו הסיום. אבל …. קיר ! (או איך שתקראו לזה). מנסה להגביר קצב והרגליים מאפשרות את זה לעשרים מטר וזהו. עוד 2 דקות בקצב של כ-4:45 והחלום מתנפץ. אני מבין ש-SUB3 לא יהיה השנה.
כל כך רציתי לעמוד בזה,
כל כך רציתי להגיד למרק שהוא טעה,
כל כך רציתי ששלומי יזכה בהתערבות,
כל כך רציתי שלרצי מנשה יהיה נציג בחבורה,
כל כך רציתי לראות את החיוך של שירי, ענבר, מאיה ואלה כשאני עובר מתחת לשער כשהשעון מראה 2:59…
כל כך… אבל לא השנה.
מתחיל לפגוש באנשים שהולכים. חושב להצטרף אליהם. הרגליים כואבות. אבל – אני עדיין יכול לשפר את השיא האישי שלי. אני מרגיש שקצב 5 הוא קשה אך אפשרי ויביא אותי לקו הסיום ב-3:05. זה יהיה שיפור של יותר מ-2 דקות לשיאי האישי משנה שעברה. אני נלחם, אם אפשר לקרוא לזה כך… פה ושם עוקפים אותי רצים שהגיעו מוכנים נכון יותר למרתון הזה.
ק"מ 40. שטיח מדידה. 2:54:28. אם הייתי צריך עוד משהו כדי להסבר לי שזהו… אז הנה זה. הראש מתחיל לעבוד ב-2 ערוצים מקבילים. אחד מפעיל את הרגליים כמיטב יכולתו והשני חושב על שירי והבנות בקו הסיום. באפריל 2009 עשיתי את המרתון הראשון שלי בת"א. היעד היה 3:30. נתתי לשירי מפה עם המסלול ובאיזה שעה אפשר לפגוש אותי בכל נקודה לאורכו. הזינוק התעכב ב-3 דקות והייתי בלחץ שלא אגיע בזמנים שהבטחתי לה. השנה למדתי והסברתי לה שאגיע בין 3:00 ל-3:30 שעות. ידעתי שהקיר יכול לעכב אותי בצורה משמעותית.
קצת אחרי ק"מ 41 – השעון חוצה את שלוש השעות. אני יכול להגיד שרצתי 3 שעות בטבריה. הבעיה היא שאחריהן רצתי עוד 1.2 ק"מ עד לקו הסיום…
מתקרב לסוף, ענבר ומאיה מצטרפות אלי, אני כבר לא באמת יודע מה קורה מסביב, קהל, צעקות, אבל – אני בתוך עצמי עם התוצאה שלי.
חוצה את קו הסיום ועוצר את השעון. קצת מתחת 3:06. שיא אישי חדש. תוצאה מכובדת. אבל לא מה שחלמתי עליו…
קצת אחרי
קר… שקית לחימום, חיבוקים, מרק (Soup, לא ההוא מהרקע)!!! (תודה עפרי – אתה מלך!), שתייה, חברים. מחכה לעמר, יעל אלחנדרו ושאר החברים. יש לי עוד יום ארוך היום…
את הצ'יפ אני מוריד לבד. אחד העקרונות (הלא ברורים) שלי הוא שריצת מרתון כוללת הורדה עצמאית של הצ'יפ… מקבל מדליה ומתחבק עם המשפחה. צועד לחדר, מקלחת ודרומה…
תחקיר ?
עונה רביעית של הכנות למרתון הסתיימה. העונה הקודמת הייתה מוצלחת וזו פחות… אם לפני שלוש שנים אמרתי שביום שארד מ-40 דקות ב-10 ק"מ ומשלוש שעות במרתון אוכל להפסיק לרוץ, אז אני רק בחצי הדרך. SUB3אני עדיין לא.
אני כותב את הסיכום הזה על בסיס הסיכום של שנה שעברה ונתקל שוב במה שכתבתי אז:
אחרי 3 מרתונים וקצת פחות מ-3 שנות ריצה "מקצועית" למדתי על עצמי מספר דברים:
- אני חייב אתגר, ועדיף שיהיה קשה. האתגר הבא – מופרע לחלוטין (ביחס ליכולות שלי…). יש כבר מספר שותפי סוד וכאשר התכנון יושלם – אזמין את מי שרוצה להשתתף…
- אני מת מפחד מהיום בו אכשל באתגר. עד היום היו 2 מקרים בהם לא עמדתי בציפיות של עצמי. אחרי הכשלון הראשון אמרתי לעצמי שאני לעולם לא מפסיק לרוץ, גם אם התוצאה אינה מה שרציתי. אחרי הכשלון השני הבנתי שכדי שההצלחות יהיו מתוקות, צריך מידי פעם להכשל…
- אני מרתוניסט ! לפני המרתון הראשון היו לי כמה שיחות עם מנוסים ממני. השאלה העיקרית הייתה "ומה אחרי המרתון ? האם תעשה מרתון אחד או יותר?". כיום אני יכול לומר שכל עוד אני נהנה מהאימונים ומתחושת העמידה באתגרים – אני רץ למרחקים ארוכים.
- אף אחד לא באמת יודע מה טוב בשבילי – רק אני!. נכון, עוד יש לי הרבה מה ללמוד, אבל אני כבר יודע מתי לקחת ג'ל, באיזה קצב לרוץ והאם מזג האוויר היום מתאים לטייץ קצר או ארוך…
- יש לי משפחה מדהימה ! (נו טוב… זה ידעתי עוד קודם, אבל זה מתחדד כל פעם מחדש).
אז את האתגר המופרע עשיתי והיה נפלא. הנה נכשלתי ומסתבר שיש חיים גם אחרי כשלון (או אי הצלחה), יהיו עוד מרתונים. אני מעדיף טייץ קצר, ואני מת על המשפחה שלי.
ומה הלאה ?
אני כבר רשום למרתון רומא (עוד חודשיים ושבוע..), התוצאה שלי מאפשרת לי להתקבל למרתון ניו יורק… (וכן, אני ארשם…). י-ם לים 2012 כבר בראש שלי, אבל יש לי עוד תוכניות ולא בטוח שאמצא את הזמן להפיק אותו.
לגבי SUB3– אני אהיה SUB3. גם אם זה אומר שאצטרך להאט את סיבוב כדור הארץ…
Rנון
Related Posts
מרתון בוסטון 2018 →
סיכום תחרות – מרתון וינה 2017 →
סיכום תחרות – מרתון רוטרדם 2016 [ליאור כרמון] →
רונן היקר,
נהנתי לקרוא את הסיכום המעמיק על המרתון. כמי שרץ עשרות מרתונים בעולם ולא תמיד עמד ביעדים שלו, המסקנה שלי היא שזה לא משנה באיזו מהירות וזמן אתה רץ אלא כמה זמן אתה רץ, והכוונה לא זמן למירוץ אלא זמן בחיים. להגיע לגיל מאוחר ולהמשיך להגשים את חלום המרתון – זהו אתגר, להגיע לגיל 70 ולהמשיך לעמוד על קו הזינוק נשמע לי כמטרה הנשגבת.
אתה נשמע כבחור צעיר, יש לך עוד הרבה הזדמנויות להצטרף למועדון הסאב שלוש. גם אם לא תשיג מטרה זו, 03:03 שעות זה זמן מדהים בפני עצמו.
תנוח עכשיו, ושיהיה בהצלחה,
אריה גוריון
ברוקס מרתוניה,
חנות ריצה בתל אביב
קראתי והתרגשתי עם כל ק"מ, למרות שכבר ידעתי את הסוף. האמונות שלי – א. אתה תרד את השלוש (מתישהו בשנה וחצי הקרובה) ב. אתה לא תפסיק לרוץ. אם האתגר הוא אחרי תל אביב – מאוד יכול להיות שאצטרף.
נחמה אחת, שנה הבאה עושים את זה ביחד. . .
מהחבר הוירטואלי
ארנון
רצתי איתך עד הק"מ ה30…
אז חלפת על פניי וכל הכבוד שהמשכת עד הסוף גם כשלא הלך לפי התכנון
אני די נשברתי ואת השאר עשיתי בהליכה סיימתי 3:25 כך שאתה יכול להבין את הקצב בסוף
בדיעבד ברור לי שאני עדיין רחוק מאוד מ SUB3 וזה אתגר קשה יותר ממה שצפיתי.
חבל שלא זיהיתי את ההגברה בק"מ 23-24 יכול היה לחסוך לי קצת מהמצעד בסוף.
כמובן שיש אכזבה אבל גם חלום שנשאר ואני מקווה להשיג אותו מתישהו.
לפי החולצה שלך אתה רץ באזור עמק יזרעאל אז אשמח מאוד להצטרף לארוכות בסופי השבוע..
אם רלוונטי שלח מסר/הודעה
בהצלחה לך באתגר הבא
נטע רביד
0546920641
neta.ravid@mazorrobotics.com
ארנון יקירי אתה תותח . גם בריצה וגם בכתיבה . וכמו שאמרתי לך ארנון ,like you there are non
איזה כייף שישי את ימ"ש רק היום הוא שלח לי לינק לבלוג שלך ואני כבר מתענג עליו- איזה יופי