כשהקיר של המרתון הוא חומה [ארנון נהיר]
שורה תחתונה…
אומרים שהשורה התחתונה היא החשובה ביותר אז אפתח איתה: "אני לא מתחרט על הדברים שעשיתי, אני מתחרט על הדברים שלא עשיתי כשהייתה לי את ההזדמנות לעשות אותם" [חכם כלשהו, אי שם, פעם].
אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לספר, חיבור של מספר נתיבים שהתמזגו והגיעו ל-"החלטה ספונטנית לא ממש מושכלת".
למה לתת אגוזים למי שאין לו שיניים ?
יש לי עבודה הלוקחת אותי סביב העולם ותחביב שניתן לעשותו כמעט בכל מקום. לפני מספר חודשים נרשמתי למרתון טורונטו (7/5/17), התאמנתי ואפילו סיימתי מסכמת ראוייה ובמקביל ביקשתי את הטיסה לטורונטו….
מכירים את זה שנדרש לתכנן כל דבר עד לפרט האחרון? זה כולל או לא כולל את הפרט האחרון ?
לעניינינו, קיבלתי את הטיסה המיוחלת ואז התבשרתי שממריאים מטורונטו ב-13:00 (הנה הפרט ששכחתי לבדוק…). המרתון מזנק ביום הטיסה ב-7:30. חישוב מהיר – לא לוקח
קיבלתי גם טיסה לבייג׳ין. בדיקה ברשת מגלה מרתון על החומה הסינית ב-13/5. בדיוק כשאני בבייג'ין, אבל ההרשמה הסתיימה מזמן. 10 שעות להמראה לבייג'ין, שולח מיייל למארגנים (11:59), מבקש להירשם ומציין שאני צפוי להגיע הלילה לבייג'ין כך שאם יש בעיה נוכל לדון על הנושא בפגישה.
תשובתם מפתיעה (12:17)! :
עוד כמה מיילים וב-4:44 הכל סגור!
We are also excited for you because you are going to create a new history and new record in the marathon history of mankind. And we would not mention about this in our website and we would suddenly announce to the whole world when you finish the race,including in all our social media.
האמת – התרגשתי ! לא היה לי מושג למה אני הולך, מי זה המארגנים, מה המסלול ועוד. אבל ביננו – זה כל הכיף. לא ?
הגיע הזמן לספר לאישתי, היא עם 2 רגליים על הקרקע (טוב שיש מישהו בבית שממשיך לחשוב כשאתה מפסיק) ואני מרחף.
הערב שלפני:
זה היה תדריך המרתון הכי מוזר שהיה לי בחיים. יושב בלובי של המלון בבייג'ין ומחכה למישהו שאין לי מושג מי הוא (וגם לו אין מושג מי אני…). מגיע Zhu, בחור חייכן שלא נראה כי ריצה היא התחביב שלו. אנו מתיישבים על ספה בלובי, הוא מוציא מחברת בה הכין את התדריך ומתחיל להסביר לי מה יהיה מחר…
בעמוד אחד במחברת יש ציור של המסלול עם 10 נקודות המציינות מגדלים. אורכו של המסלול לדבריו הוא כ-7 ק"מ. ואני אמור לעשותו כ-6 פעמים.
הכוונה היא להתחיל משער הפארק (בצד המזרחי) לטפס למגדל הגבוה (1,220 מטר), לרדת לצד המערבי (600 מטר), ולחזור, ושוב, ושוב…
במגדלים לאורך המסלול הטמינו לי מים. Zhu מראה לי תרשים של כל מגדל ובאיזה חלון נמצאים המים. בנוסף – תמונה שלהם מטמינים את המים.
לשאלה מתי אני רוצה להתחיל אני עונה כי אני מעוניין לראות את הזריחה במהלך הריצה. זה אומר לצאת מוקדם מאוד מהמלון… אז מתפשר על יציאה מהמלון ב-4:30, התחלה מהצד המערבי כך שאת הזריחה אראה בטיפוס לראש ההר…
מגיע שלב התשלום… האמת חששתי. אבל יש לי אמון בבני אדם (דביל, אני יודע) ושילמתי לו את כל הכסף…
נשארו פחות מ-6 שעות בהן אני לא יודע אם יגיע נהג בבוקר… ישנתי אולי 3 שעות…
להפתעתי, ב-4:30 כבר היינו בדרך, בדקנו אם השער פתוח (לא…) וב-5:47 יצאתי לדרכי מהצד המערבי.
זה אולי הזמן להזכיר שהתכוננתי למרתון כביש שטוח, בתוכנית דלילה ועל המרתון הזה "החלטתי" לפני פחות מיומיים. ב ה צ ל ח ה.
על ההבדל בין המחברת למציאות (המסלול):
אפשר לחלק את המסלול ל-4 קטעים (ממערב למזרח):
1 – כביש בטון של 1.3 ק"מ עד לחומה (T10).
2 – T10 (מגדל 10) עד T6 (ראש ההר) – 1,220 מטר.
3 – T6 עד T0 (קצה החומה המזרחי).
4 – כביש אבן מ-T0 עד לשער הפארק (כ-1.2 ק"מ).
על הפרשי הגובה – בהמשך…
לרוץ (?) על החומה הסינית:
שמח וטוב לב (?) יוצא לדרכי. מספר פועלי בנין (שעדיין עובדים בסין ולא בארץ) לא מבינים מה זה המשוגע הזה… מטפס, מטפס, מטפס… ואז מגיע לחומה. אני שונא להתחיל לרוץ בעליה, אבל לא היו אפשרויות אחרות. Zhu והנהג מלווים אותי עד לחומה. סגרתי ק"מ ראשון בשבע דקות. 88 מטר טיפוס הצטרפו לקורות החיים 
הק"מ השני היה כבר סיפור אחר לחלוטין… בוגרי מרתון רומא מכירים את השאלה הזו: "יש הרבה אבנים במסלול?". אז זהו שאין משהו אחר פרט לאבנים. ואם זה לא מספיק אז למדתי שמדרגות זה טוב ! כי יש מקום שהשיפוע הוא כזה שקשה אפילו ללכת בו. ומדרגות – אין סטנדרט ! לא לאורך ולא לגובה. סיכום הק"מ השני הוא עוד 290 מטר טיפוס ! ו-17 דקות של הליכה… מישהו דיבר על ריצת מרתון ??? נכון, היו גם עצירות לצלם. זכיתי ליום מהמם מבחינת מזג האוויר והנוף.
היתרון בק"מ השלישי הוא שלפני סופו יש את קצה ההר (האור שבקצה המנהרה) ומשם אני חושב התנאים ישתפרו. עוד 231 מטר לקורות החיים ולשרירי התאומים (וגם ירידה של 48, ככה להתפנק…). אה כן, וגם עוד 19 דקות…
ניסיתי להזכר למה באתי לכאן ? לרוץ מרתון ! אז שלרוץ נראה לי הדבר האחרון שאצליח היום. אבל היי – ירידה לפנינו !
הק"מ הרביעי מלמד אותי שירידה זה לא מה שרציתי… אין 2 מדרגות דומות אחת לשניה, ואם יש – הן לא קרובות. נדרשת ממני תשומת לב מירבית בירידה והקצב לא ממש משתפר (8:50, 22 טיפוס, 211 ירידה).
ק"מ חמישי מביא אותי לקצה החומה (33 טיפוס, 252 הנמכה) ומשם יש עוד קצת יותר מק"מ עד לשער הפארק (80 מטר הנמכה…) אותו אני עושה ב-4:40 עם חיוך ענק על הפנים…
סוגר 6.4 ק"מ בכשעה ורבע… Zhu אומר לי שהגעתי מהר (מישהו יודע איך אומרים "פחחחחח" בסינית ?).
בתוכי כבר ברור לי שמרתון לא יהיה היום ! אבל בוא נלך (תרתי משמע) על חצי.
יוצא לדרך חזרה, לא יודע למה אבל בכיוון מערב ההר נראה גבוה יותר 
הכאבים נחלקים ל-2: כאלו של הפעלת שרירים שלא אומנו למשימה וכאלו של זויות שמעולם לא התאמנת בהם (גב תחתון בעיקר).
בשני שליש הגובה אני חושב לעצמי על אותו ק"מ שני מההתחלה ומחליט שלא רק שלא בא לי לטפס אותו, גם לא בא לי לרדת אותו! ואז אני מגיע למסקנה שלהמשיך לא יעשה לי טוב. אני מתיישב מתחת לעץ עם פריחה ורודה ומתקשר ל-Zhu כדי שלא יסע לצד המערבי של המסלול. תגובתו מפתיעה אותי. "אני רואה אותך יושב ליד פרח המלך" הוא אומר, ואני מבין שאני במעקב תמידי… ביקשתי שישאר בשער הפארק, טיפסתי לפסגה וחזרתי למטה.
בדרך למטה נתקלתי בתיירים הראשונים שהגיעו באותו היום לחומה ולא הבינו מה זה החייזר הזה…
קצת מספרים:
- 14 ק"מ.
- 1375 מטר טיפוס ו-1338 מטר הנמכה.
– 2:59 שעות (כולל 20 דקות הפסקות…).
- השיא של המרתון הזה הוא 6:30.
- ה-Cut Off Time הוא 10 שעות !
- ב-1/5 תוכננו לרוץ אותו 150 איש. הצפי היה ל-50% מסיימים.
תובנות:
לפעמים מה שנראה מטורף בגרפים בתכנון המסלול הוא מטורף אפילו יותר במציאות. מצד שני – אלו הן החוויות הגדולות של החיים. ללכת אל הלא נודע !
גם ללכת אל הלא נודע צריך לדעת איך. להציב לעצמך גבולות, לדאוג ללוגיסטיקה ולבצע בקרה בתדירות גבוהה.
אני אוהב לרוץ וכמעט ולא יצא לי לרוץ… אבל – היה כיף !!!
למרות שלא סיימתי, ביום שאחרי הגיע Zhu למלון בכדי להעניק לי את המדליה. ביננו – הכי יפה שראיתי מעולם !
ומה עם טורונטו אתם שואלים ? יומיים לפני המרתון הגעתי לאקספו ומכרתי את הערכה. פעמחרת…
ומה היה חושב על זה הומר סימפסון ?
Related Posts
מרתון בוסטון 2018 →
סיכום תחרות – מרתון וינה 2017 →
סיכום תחרות – מרתון רוטרדם 2016 [ליאור כרמון] →
מעולה. הבלוג הכי טוב שלך עד היום
תודה שי (ולא רק בגלל שאתה בן דוד שלי
).
יכול להיות שיש יחס הפוך בין איכות הבלוג לאורך הריצה ?
ארנון. בלוג ענק. נהנתי מכל רגע
תודה כצי, מוזמן לקרוא עוד סיפורים לא שגרתיים.
איך שהוא האתגרים שאתה מציב לעצמך הולכים ומתגברים, ויחד איתם היכולת שלך לסבול ולחייך.
"we're not worthy" !!!
הרגת אותי עם הציטוטים של הומר.
זאת אומרת שמרתון כולל טיפוס של כארבע קילומטר. זה כמו לטפס את ההימלאיה
כתיבתך הקולחת והסיפור המיוחד במינו השאירו אותי מרותקת מהכותרת ועד סימפסון…
ועכשיו שאלת השאלות –
אם תהיה לך הזדמנות לסיבוב נוסף – תלך (תרוץ…תטפס….) על זה?