חוויה מסוג אחר [ארנון נהיר]
התחלה
הכל התחיל בארבעה ביולי, יום העצמאות האמריקאי, יום הולדתה של אישתי ויומה הרביעי של החופשה שלי. שוטטתי להנאתי במרשתת והחלטתי לבדוק, בשביל איילת, האם יש חצי מרתון ברוטרדם. התשובה השלילית הגיעה מהר. מכיוון שזמן לא חסר לי אז המשכתי לחפש אם יש איזה מרוץ מעניין בתקופה שאהיה בתאילנד. להפתעתי גיליתי מרתון באי סמוי (3rd Samui Marathon) ב-23 בספטמבר, בדיוק באמצע השבוע שאני שם. נשארה הבעיה איך לשכנע את שירי שלא ידעתי על המרתון כשתכננו את החופשה.
אימונים
מאז סוף אפריל רצתי כ-30 ק"מ בשבוע. מספר שדי מצחיק את חבריי. 3 שבועות אחרי ההחלטה והגעתי כבר ל"ארוכה" של 22 ק"מ ול-56 ק"מ שבועי. יש אנשים שרצים את זה כשהם נחים. חם, חם ולח. לא סתם אני נמנע ממרתוני סתיו. האימונים האלה בקיץ פשוט לא בשבילי. אני פשוט לא מבין את אלו הנרשמים למרוצים בספטמבר/אוקטובר ומתאמנים לקראתם בקיץ. אנשים – אתם לא שפויים. סליחה. אנשים – אנחנו לא שפויים ! (אבל את זה אישתי יודעת כבר מזמן).
22, 25, 26, 30, 34, 36, הרבה סיבולת ומעט טמפו, לא דומה לשום תוכנית אימון שעשיתי בעבר, לא מתאים לעקרונות האימון אותם אני מכיר (ולא תמיד מקפיד…), אבל עם הרבה נחישות ובשבת ה-1 בספטמבר אני מבצע את המסכמת שלי – 36 ק"מ בדרך נוף כרמל.
גם הטייפר היה ייחודי. 12 יום לפני המרוץ המראנו לחופשה. במהלך החופשה הצלחתי למצוא זמן (קצת מוזר שאין זמן בחופשה) לשתי עשיריות בחדר הכושר…
היום שלפני
מסתבר שקו-סמוי די גדול והמלון שלי מרוחק כ-24 ק"מ מנקודת הזינוק. בדיקת עלויות של השכרת רכב מול מונית ואנו יוצאים לחצי יום טיול להקפת האי ולאקספו. לוקח מספר חזה, קונה טייץ מיזונו (80 ש"ח), אוכלים במסעדה מקומית וממשיכים בדרך.
עוברים על מחצית ממסלול המרוץ ואני מבין כמה זה חשוב… עד ק"מ 10 – עליה!. אחרי כשעה אני מתחיל להרגיש רע… שירי עוברת למושב הנהג ואני מעולף לידה. שש בערב אני והבנות יורדים מהרכב ופוסעים לחדרנו. אני עובר רבע מהדרך ומרגיש שארוחת הצהריים רוצה לומר שלום. מספיק לשפוך את תכולת שקית המרתון ו… נו טוב, הבנתם. אני צונח למיטה וישן שעה. מתעורר כמעט כמו חדש אבל בכל זאת, בלי
אנרגיה כפי שנדרש ערב מרתון.
הקול השפוי שבי (כן, יש כזה, אבל חלש) אומר שככה לא רצים מרתון. שירי מבינה את המצב ומכינה שולחן התאוששות מדהים. מסיים התארגנות, משלים נוזלים ונשכב לישון לפחות מ-4 שעות.
בוקר
2 לפנות בוקר (בעצם, 2 אחרי חצות) אני קם, מתארגן ויוצא מחדר המלון. בשעות הלילה, הנסיעה של 40 הדקות לוקחת 20 ואני בין הראשונים בשטח ההתארגנות. חם, לח. הטמפרטורה הנמוכה ביותר בלילה היא 26 מעלות עם 80 אחוזי לחות. ביום – 32 מעלות עם קצת פחות מ-70 אחוזי לחות. יש מעט רוח נעימה, אבל היא נעלמת בהתרחקות מהחוף.
הכרוז מדבר ואני לא מבין מילה… 
מנסה לאתר סביבי רצים אירופאים, יש בודדים. המוני (נו טוב… היו רק 231 משתתפים) אסיאתים רזים וארוכים עם מבנה גוף מתאים למרתון. 4:31 מזנקים ! היעד שלי – לרוץ בכיף ולסיים בשלוש וחצי שעות. התיאור הכי מתאים לק"מ הראשונים הינו "סיור בדרום ת"א". למזלנו יש חושך ולא באמת רואים מה יש מסביב. אני מניח שהמארגנים מתכננים שכאשר נעבור כאן שוב בק"מ האחרונים, נהיה עייפים מכדי להבחין מה קורה. אז זהו – שלא…
רצים על כביש מבטון. המשטח הכי פחות נעים לרגליים. הכביש שביום רגיל מכיל בקושי שני נתיבים מחולק כעת לשלושה. שליש לרצים ושני שליש למכוניות. בשעה הזו זה לא נורא, רוב התאילנדים עוד ישנים. כל 100 מטר עומד שוטר. כל 30 מטר קונוס של מע"צ. ישנם קטעים שבהם חשוך לחלוטין ואני כמעט ומתנגש בקונוסים. הבטיחו מים כל 2 ק"מ וכמעט עמדו בזה. התחנות יעילות – מים עם קרח בכוסות אבל ניתן לקחת בקבוק. בחלק מהתחנות ספוגים במים עם קרח או איזוטוני של גטורייד (גם הוא עם קרח).
משתדל לא להאיץ יותר מידי. בעליה של הק"מ העשירי אני עוקף כ-10 רצים – האימונים בעליות מתבררים כמוצדקים. מסיים עשרה ק"מ בקצת פחות מ-50 דקות. הגארמין שלי מראה פחות מעשרה ואני מקווה שאולי פעם אחת המרוץ יהיה קצר מידי… (בק"מ ה-25 זה מתהפך). סוף סוף יש ירידה ואני טס ונהנה.
אט אט מסתדר הסדר של הרצים. מספר החזה מכיל בנוסף למקצה (M עבור מרתון מלא, H ו-Q בהתאמה) גם את הקטגוריה. אני פוגש רץ משבדיה צעיר בן כ-18 שלו זה המרתון הראשון. אני מניח שהאימונים שלו היו במזג אוויר פחות מתאים… 
צמוד אלי רץ תאילנדי בקטגוריית 55-60. רואים שהוא יודע את העבודה. אני מנסה לשוחח איתו אבל הוא לא על הרשת… הוא יהיה לידי עד לק"מ ה-37 ושם ניפרד.
השמש מתחילה לזרוח, המרווחים בין העננים נצבעים בצבעי תכלת בהיר והמרווחים בין הרצים נפתחים. יורדים לכיוון הצד הדרום מזרחים של האי אבל קשה לראות את החופים בינות לעצי הקוקוס. הנוף מתחיל להיות זה שציפיתי לו ושבגללו נרשמתי למרוץ הזה. ירוק עד של עצי קוקוס, שיחי בננה ושאר ירוקים אמיתיים. מסביבינו הרים, גבעות, חופים – נוף קסום של אי.
במחצית הדרך אני ב-1:44:30. אחרי 2 עליות ולפני השלישית. מידי פעם אני מרגיש ברגליים עלייה אבל בסופה אני מגלה בין העצים שאני בגובה פני הים… המסקנה המידיית – המרתון מתחיל לתת את אותותיו. העובדה שלמדתי את המסלול מרגיעה אותי. אני יודע שיש ירידה מהק"מ ה-34. העלייה מתחילה בק"מ ה-27. לא נורא אני חושב. אני כבר קצת עייף ומזיע כמו שמזיעים בסיום אימון אינטרוולים בקיץ… אני מקפיד לשתות בכל תחנה, לוקח ג'ל כל 6 ק"מ ו-2 כדורי מלח כל שעה – כמתוכנן. הראש עסק בחישובים ובמחשבות. החשש העיקרי שלי הינו מכת חום, העובדה שהראש צלול מרגיעה אותי, למרות שמפוזרים אמבולנסים לאורך המסלול (כל כ-5 ק"מ) ולמרות שראיתי כבר שני פינויים. בית החולים המקומי הוא בהחלט לא בתוכנית הטיול שלי…
נהיה קשה לחזור לקצב אחרי תחנות השתייה אבל אני לא מוותר. לא לשתייה ולא לקצב. סוחב בעלייה בצורה סבירה ומחכה שיגיע החיבור לכביש בו התחלנו ותתחיל הירידה. אני עוקף עוד מספר רצים וממשיך עם "חברי" המבוגר ממני. העלייה מתמתנת מוקדם מהצפוי אבל הכביש מגיע ק"מ מאוחר מהצפוי. 35 ק"מ על השעון ובשלטים ואני מגיע לירידה, רק בכדי לגלות שירידה אין כאן, או שהרגליים עייפות מאוד. נזכר במלחמה על הקצב בתחרויות בהן עשיתי שיא ובוחר לוותר על זמן המטרה על מנת לסיים במצב גופני סביר.
עובר את השלט של 37.5 ק"מ . קצת אחריו יש שלט – 5 ק"מ לסיום… אני כבר לא בטוח על מה לסמוך אז סומך על הגארמין שלי. ק"מ 38 – רצועת השעון נקרעת והוא נופל. אני מרים אותו והוא יהיה ביד עד לסיום.
אין עידוד, המון מכוניות וטוסטוסים נוסעים ליד. מכוניות חוצות את ציר הריצה. בעיקר אין חמצן!!!. נראה 
שה"עיר" התעוררה ליום שיגרתי ואת אף אחד לא מעניין שיש מרתון. הדוכנים לאורך הכביש פועלים, העשן עולה מהמנגלים המקומיים, החנויות פתוחות. זה רק אני ועצמי. קצת לפני יש רץ ועוד רצה מאחורי. 900 מטר לסיום נכנסים לכביש היחיד שסגור לטובת המרתון. 800 מטר אחרונים לאורך החוף, הבחורה עוקפת אותי. ממול הולכים מספר מסיימים של מקצים אחרים. קו הסיום מקסים. שטיח בצבע שונה לכל מקצה. מאיה ואלה מעודדות אותי ואני חוצה את קו הסיום לאחר 3:34 שעות של ריצה.
לקחים
התוכנית המקורית שלי היתה לנוח עד לינואר ואז להתאמן למרתון אביב באירופה. ההחלטה הזו טרפה את הקלפים. כאחד שנוהג לעשות מעשים "לא רציונליים" בכל הקשור לריצה למרחקים ארוכים, אני לא יכול להמליץ לאף אחד להחליט על מרתון פחות מ-3 חודשים לפני מועדו, אבל בהחלט יכול להראות שזה אפשרי.
התזונה בתאילנד (הפסטה שאכלתי יום לפני המרוץ) כמעט ועלתה לי בהשתתפות במרוץ, או גרוע מזה בקריסה במהלכו. קראתי פעם שכדאי להביא פסטה מהבית לתחרויות בהן אינך ישן בבית. מומלץ גם לדעת איזה מאכלים אחרים יכולים להזין את הגוף לפני המרוץ (אורז טוב לא חסר כאן).
סיכום
"לפעמים, חוויה מדהימה מתחילה בהחלטה שטותית" (אני, 4/7/12).
ישו אולי הלך על המים אבל אני וצ'ק נוריס שחינו באדמה. כל מי ששוחחתי איתו על ריצה בתאילנד אמר לי שאני משוגע (חבר'ה – תחדשו לי משהו). אולי זכינו למזג אוויר מדהים ואולי האימונים השתלמו, אבל לא היה נורא כמו שצפיתי.
מרתון רביעי לשנת 2012 מאחורי. היו לי מחשבות לרוץ גם את מרתון קו-פנגן (שבוע אחרי קו-סמוי) אבל היעדר ההנאה מהריצה בלילה בקו-סמוי ומיעוט הפרטים על קו-פנגן שכנעו אותי לרדת מזה. אה, כן, גם שירי הציבה גבול…
עוד מספר שבועות האתגר האחרון לשנת 2012 ואחריו…. שנה חדשה.
Rנון
לחיצה לפתיחת המסלול ב-connect.garmin
Related Posts
מרתון בוסטון 2018 →
סיכום תחרות – מרתון וינה 2017 →
סיכום תחרות – מרתון רוטרדם 2016 [ליאור כרמון] →
רצו להגיב