פורסם ב מרץ 24th, 2012 | מ Arnon Nahir
מרתון רומא 2012 – סיכום [ארנון נהיר]
יומן הקפטן – 18 במארס 2012 – יום המרתון
05:45 – לפנות בוקר. אני מתעורר במלון ברומא ולא מוצא את הנעליים. מוזר מאוד. הרי אמש הכנתי את כל הנדרש לריצת המרתון הראשונה שלי בחו"ל. את הדילמות הקשות בבחירת הדברים כבר עברתי לפני הטיסה – בחרתי חולצה למרוץ וחולצה לאימון, טייצים, ג'לים, קניתי חגורה למצלמה ובעיקר בחרתי זוג נעליים מנוסות מספיק אך לא מידי.
ובכל זאת, אני קם והן לא נמצאות.
הפכתי את החדר, ירדתי לחנייה של המלון ואפילו הגעתי למסעדה בה היינו אתמול. כולם כבר ערוכים לצאת ואני בלי הנעליים ! אני כבר מרגיש שאני מעכב את הקבוצה, הלחץ עולה, הדופק גבוה. אני מתעורר…
רק 05:15, עוד חלום בלילה נטול שינה של לפני מרתון. לישון הבוקר אני כבר לא אחזור…
ההכנות למרתון
איך הגעתי בכלל לרוץ את מרתון רומא ? שנה שעברה אחרי טבריה עשיתי את מי-ם לים שהיה אתגר מהמם. השנה החלטתי ללכת (לרוץ) על מרתון מחו"ל. כששמעתי שעמר ויעל מתארגנים כחלק מקבוצה לרומא – העסק נסגר. אירית מהקבוצה התגייסה גם כן. תחת ארגונו הנפלא של ערן, לו (ולבנו) היה זה המרתון הראשון, היה ברור שזה המרתון הנכון וכך הגעתי.
את תוכנית האימון למרתון כתבתי בעצמי. היא מבוססת על 2 תוכניות שלקחתי מחברים. הראשונה "רוץ כמה שמתחשק לך" והשנייה "רוץ כמה שבא לך". היו ימים שרצתי את שתי התוכניות כי גם לא בא לי וגם לא התחשק לי… בתשעת השבועות (וחצי) בין מרתון טבריה, בו התנגשתי בקיר אך קבעתי שיא אישי, ועד למרתון רומא – רצתי כ-220 ק"מ בלבד. עשיתי 3 ארוכות – 20, 28, 32 והתפללתי…
בוקר
אני חושב שאפשר לכתוב מדריך שלם על "איך לרוץ מרתון בחו"ל". כל כך הרבה דברים ברורים מאליהם כאשר רצים "בשכונה שלנו" וכל כך הרבה נעלמים בארץ זרה. אולי זה מה שהופך את העניין למרתק. מספיק לחשוב על יומיים של הליכה שעשינו ברחובות רומא לפני המרתון כדי להבין שאפשר להגיע עם עומס לא מתוכנן.
קמים, מתארגנים. 6:30 ארוחת בוקר. מרתון ראשון בלי קפה שחור. מזל שיש דבש למרוח על הלחם היבש. תמונה קבוצתית וצועדים לתחנת הרכבת התחתית. בימים האחרונים היו דיונים רבים סביב הסוגיה של תחנת הרכבת בה צריך לרדת. המידע נמצא בסופו של דבר על מעטפת מספר החזה אבל כמעט ולא נדרש. עולים על LINE A – יורדים בתחנת TERMINI ומשם – LINE B. מרגע לרגע עוד ועוד אנשים עם בגדי ונעלי ריצה וכמעט לכולם תיק ASICS עם מספר החזה עליו. אנו בוחנים את הרצים והרצות, מאיזו מדינה הגיעו, האם זה המרתון הראשון שלהם ועוד… המון טיפוסים (וטיפוסיות).
תחנה אחרי הקולוסאום יורדים מהרכבת וזורמים עם ההמון לשטח ההתארגנות.
הארגון
WOW. אולי זו התלהבות של מרתון ראשון בחו"ל ואולי זה באמת כך, אבל הארגון כאן, שבא לטפל בכ-15,000 רצי מרתון, הוא מלאכת מחשבת. זה התחיל עוד באקספו – סדר מופתי, בלי תור, קיבלנו מעטפה עם מספר חזה עליו הצ'יפ. משם לדוכן חלוקת החולצות והתיקים. עמדה לכל מידה… התיק, מעבר להיותו תיק נפלא, הוא הדרך היחידה להשארת ציוד בשמירת החפצים במרוץ. מעבר מהיר לדוכנים ויצאתי עם כובע של המרוץ וחגורת ריצה למצלמה/טלפון וג'לים. היה יפה אבל לא מפתה מידי לרכוש…
בחזרה למרתון… כשעה וחצי לפני הזינוק, מזג אוויר נפלא, עובר לתצורת ריצה ומפקיד את התיק במשאית המיועדת לי (נו טוב, לי ולעוד כמה מאות אנשים…). עשרות תאי שירותים אבל שום דבר לא יעצור אותנו מלהשקות את הקיר ו/או הצמחייה המקומית.
אני מחפש את דרכי ומטפס לגבעה קטנה וממנה כאילו נגלה עולם חדש. ממרומי הגבעה – הקולוסאום, שער קונסטנטין, אזור ההתארגנות, המשפך לאזור הזינוק, אלפי רצים…
כנראה שגם תמונה לא תעביר את התחושה…
הזנקה
שטח ההזנקה מחולק ל-5. TOP, ELITE, B, C, D. אני עם עמר ויעל באזור B, יחד עם הפייסרים של 3:00, 3:15 ועוד. אלפי אנשים. רצים קצת להתחמם אבל מהר מאוד מתמלא וזה הופך לבלתי אפשרי.
הסדר מופתי, לא דוחפים, יש מקום לכולם. דקותיים לפני ההזנקה מאפשרים להתקדם לכיוון הקבוצה שלפנינו. הבחור שלידי מתכופף לקשור שרוכים, כך חשבתי… עד שראיתי את הנחל הקטן של הנוזל הלא איזוטוני שזורם מהמקום בו הוא נמצא. גם אני צריך, אבל יש לי גבולות…
9:03 – זינוק בזמן שהבטיחו. נחשול של אלפי משתתפים מתחיל לזרום ברחובות רומא.
לרוץ ברומא
כל הדרכים מובילות לרומא, ומסלול המרתון תוכנן כך שנעבור (כמעט) בכל אתרי העיר החשובים. התוכנית שלי היא לרוץ כשלוש וחצי שעות, גם מכיוון שאת טבריה סיימתי עייף וגם כיוון שיש עוד תוכניות לחודשים הקרובים.
אני רץ בכיף אך ההמון סוחף אותי ואני מוצא עצמי בק"מ החמישי בקצב של 4:30 דק' לק"מ. עוצר להשתנה וגם כדי לאפס את הקצב. זה לא באמת עובד, ואני ממשיך בכיף במהירות גבוהה מהתכנון. אני יודע שאשלם על זה אבל – WTF, אווירה מדהימה, עידוד המוני ואני נהנה מכל רגע.
תחנות השתייה מתקתקות. כל 5 ק"מ מים, איזוטוני פירות וכיבוד – רק לקנא. מהק"מ ה-7.5 וכל 5 ק"מ אחריו – ספוגים. מידי פעם מוזיקה, להקות או תזמורות.
מעט נקודות מהמסלול:
ריצה בעיר לא מוכרת עם אלפי רצים היא חוויה מהממת. אני כבר מתחיל לדמיין איך זה יהיה עם 30-40 אלף איש באחד ממרתוני הענק…
21.1 ק"מ. חצי מרתון מאחורי (וחצי לפני). בניגוד לעוגה בה אין חצי גדול אז במרתון יש… ואולי בעצם יש חצי "קל" וחצי "קשה". הקשה לפני. השעון מראה 1:41. ברור לי שרצתי מהר מידי אבל עדיין טוב לי. אני יודע שאשלם על זה בהמשך.
27 – עליה…
בק"מ ה-30 והגוף מתחיל לסמן את העייפות… מוריד את קצב הצילום וקצב הריצה. המונים כבר מדדים/הולכים/פורשים לאורך המסלול. עקפתי לפחות 300 איש בחציו השני של המרתון, עשרות מהם הלכו.
מתקרב לקולוסאום. מישהו החליט שזה יהיה מצחיק לשים עליה בק"מ ה-41. נכון, זה לא מתקרב לעליות של ירושלים אבל… מקיף את הקולוסאום וחוזר לקו הסיום. מבצע גלגול נצחון וזהו. נגמר.
אחרי
מדליה, נפרד מהצ'יפ, מקבל שמיכת חימום ושקית עם איזוטוני, מים ותפוח ומתחיל להסתובב. האזור כמו שדה קרב אחרי הקרב. רבים שרועים נמתחים או סתם מחפים עצמם. משאית – מקבל את התיק. עמר יעל מגיעים ואנחנו משתרעים על הדשא לנוח כמה דקות וממתינים לאירית.
אחרי מנוחה קצרה יוצאים לבילוי קצר של אחרי המרתון. על המסלול עוד "רצים" רבים הנאבקים במשימה המורכבת הזו הנקראת מרתון. חלקם יסיימו אחרי 6 שעות ויותר.
מאמין שהסרט הבא יעשה לכם חשק… (קישור)
ואני ? מתחיל לחשוב על המרתון הבא…
Related Posts
מרתון בוסטון 2018 →
סיכום תחרות – מרתון וינה 2017 →
סיכום תחרות – מרתון רוטרדם 2016 [ליאור כרמון] →
יפה מאוד ארנון. מאחל עוד הרבה מרתונים בחו״ל (וגם בארץ)
אכן עושה חשק, מייד לאחר שנראה את השלוש שעות מלמטע, סתם. . .שנה הבאה נעשה מרתון גמלאים באחד הגדולים